שבוע שעבר יצאתי לעוד אחת מההרפתקאות שלי - הפעם החלטתי לחקור את הכפרים הקטנים והקסומים שבגליל. כבר כמה חודשים שאני מסתובב במקומות תיירותיים, אבל הרגשתי שיש משהו קסום בכפרים האותנטיים שעדיין מחכה להתגלות.
התחלתי את היום עם כוס קפה שחור טוב באחד מבתי הקפה המקומיים בעכו, שם ישבתי ליד חלון עץ עתיק watching the world go by. זו הייתה התחלה מעולה ליום מלא גילויים. כשסיימתי לקשקש עם בעל המקום על החיים בעיר ועל המורשת התרבותית שלה, התחלתי לנסוע לכיוון הכפר העתיק מגדל שמסביב לו פרחי בר צבעוניים שהפגינו את כל גווני האביב.
מהר מאוד אני מוצא את עצמי מתהלך בין הסמטאות הצרות והמפותלות, מוגן בצל העצים הגדולים הנשקפים מכל עבר. זה היה כיף לגמרי לצאת מהמולת העיר למקום שבו הזמן כאילו עצר מלכת. הילדים במקום רכבו על אופניים וצחקקו בידידותנות מול הבית הישן של סבא וסבתא, ואני הרגשתי חיבור עמוק לאנשים ולמקום.
הדבר הכי מיוחד שפגש אותי ביום הזה היה כשנכנסתי לבית קטן צמוד לסמטה וראיתי אישה זקנה יושבת בחוץ ומבשלת אוכל מסורתי על מדורה קטנה. היא הזמינה אותי לשבת איתה ולשתף סיפור או שניים - רגע שלא אשכח! ישבתי ושמעתי סיפורים מהעבר שלה: איך חיה כאן כל השנים ואיזו אהבה היא מרגישה למקום הזה ולנשים שאיתה. בסוף השיחה היא הציעה לי טעם ממנת הבשרים שלה - פשוט לא ניתן לתאר כמה שזה היה טעים וניחוח השום והתבלינים התמזגו יחד בצורה מושלמת.
אז אם אתם רוצים טיפ - אל תפספסו את ההזדמנות לפגוש אנשים מקומיים במהלך הטיול שלכם. האנשים הם הלב הפועם של כל מקום ואתם אף פעם לא יודעים איזו חוויה יכולה לצמוח משיחה פשוטה שתוביל לדלתות חדשות בעולם שסובב אותנו.
לאחר מכן המשכנו לכפר נוסף במטרה לבקר בגלריה קטנה שבה הוצגו עבודות אמנות מקומיות; מצאנו עצמנו צוחקים ומתערבים עם האמנים הצעירים שרק החלו בבנייה המרשים שלהם מתוך עשייה ואמונה בתהליך היצירה.
בסופו של דבר, טיול בקצר בצפון ישראל הוא הרבה יותר מאשר לראות נופים יפים; זה על להרגיש ולהתחברות לתרבות האמיתית שצומחת מהלב והנשמה של האנשים שבהם אתה פוגש בדרך שלך.
אז תרשו לעצמכם למצוא זמן לרגעים האלה - בעתיד תוכלו להסתכל אחורה ותמיד תחייכו כאשר תחשבו על אותם ימים קסומים שהיו מלאה בהפתעות ובאנשים שאירחו אותנו כמו בני משפחה ממשיכים בהם גם היום.