לפני כמה חודשים החלטנו להביא כלב חדש לבית. קראנו המון על גזעים, אופי ודברים שצריך לשים לב אליהם. בסופו של דבר אימצנו זן מיוחד - מעין מיקס בין פודל לרועה גרמנית. שמו של הכלב שלנו הוא רוי, והוא הגיע אלינו מלא באנרגיה וסקרנות.
בהתחלה, הדרך לא הייתה פשוטה. רוי היה נודניק אמיתי! הוא לעיתים קרובות שוכח שהוא לא יכול לחרוש את הספה שלנו או לחקור כל פינה בבית בפראות. ניסיתי לגשש בדרכי אילוף מסורתיות שמעתי עליהם בעבר - צעצועים מתגמלים, גערות כשהוא עשה משהו לא בסדר... אך הבנתי שזה ממש לא הפתרון.
באחת השבתות ישבתי בגינה עם רוי ומשכתי אליו את תשומת הלב שלו עם צעצוע אהוב עליו בצורה חביבה ולא מלחיצה. פתאום נהייתה באוויר תחושת חיבור מיוחדת כזו - הוא היה שם איתי באמת, מביט לי בעיניים בידיעה שאם אני כאן בשבילו, גם הוא יהיה כאן בשבילי.
מאותו רגע החלטתי לגשת לתהליך האילוף בצורה שונה. במקום להתרכז במתודולוגיות קפדניות של “עושה-לא עושה”, התחלתי להתמקד בבניית הקשר בינינו ובליצור שפה משותפת דרך משחקים ותשומת לב חיובית. כל יום ברגעים שאנחנו יוצאים לטיול, אני מקדיש זמן לעצור וללמד אותו פקודות בסיסיות כמו "ישיבה" ו"המתן". כשזה מצליח ואני רואה את העיניים שלו זוהרות מאושר אחרי שעשה מה שביקשתי - אין תחושה יותר טובה מזה!
קיבלתי תובנה חשובה במהלך הזמן הזה: אילוף שלא נשען על אמון וחום תמיד יוצר מרחק בין בעל הכלב לכלבו יקר לו כל כך. כן חשוב להציב גבולות ולעזור להם להבין מה נכון ומה לא לפי סולם הערכים שלנו כבני אדם - אבל אם נעשה זאת באווירה רגועה ונעימה, וביחס אישי ואוהב - התוצאות יהיו מדהימות.
אז למי שמעוניין להתחיל בתהליך אילוף: אל תהיו מהירים לקבוע גבולות ואיסורים מוקדם מדי. קודם כול בנו מערכת יחסים של אמת עם החבר החדש שלכם - דאגו להקשיב אחד לשני ואז תוכלו גם לבנות חיים נפלאים ומלאי הרפתקאות יחד!
