רגע, לפני כמה חודשים, עמדתי בסלון שלי, מביט באריזות שמילאו את הפינות. היו שם קופסאות גדולות עם ספרים ישנים, תמונות משפחתיות שבורות ושולחן ששירת אותי נאמנה במשך שנים. הרגשתי איך כל פריט נושא איתו זיכרונות - חלקם מתוקים וחלקם כואבים. לא ידעתי אם אני מתרגש מהמעבר עצמו או מהפרידה מכל מה שצריך להשאיר מאחור.
בחרנו חברת הובלות אחרי השוואת מחירים ודיבורים רבים עם חברים שהמליצו. בסופו של דבר, הלב שלנו אמר לנו ללכת על חברה קטנה ומקומית שאני מכיר כבר שנים. ביום ההובלה, התרחשה חוויה שהייתה מעבר לכל הציפיות שלי.
כשהמשאית הגיעה עם צוות מקצועי וחייכן, עבר לי בראש כמה מחשבות על העבר והעתיד. הנייד שלי צילם רגעים - ספה יוצאת החוצה ושולחנות נכנסים פנימה לבית החדש שעמד לחכות לנו באהבה רבה. הצוות עבד כמו מכונה משומנת אבל פתאום אחד העובדים פנה אליי ואמר משהו כזה: "כל דבר שאתה מעביר פה הוא לא רק ריהוט; זה חתיכת חיים שלך". בחושניות המילים שלו הבנתי שהוא צודק - באמת שכל קטע קטן במעבר הזה היה טעון ברגשות.
טיפ קטן ממני לאחר מכן: תמיד תעבור בין הקופסאות לפני שאתה פורק אותן בבית החדש ותחשוב איזה פריטים אתה רוצה לשמור קרובים וכמובן - גם איזה אתה פשוט צריך להפרד מהם בתהליך הזה (פתאום גיליתי שיש לי יותר מדי בגדים שלא לבשתי שנתיים).
אם אי פעם תהיו בעוד מועד לפרידת פריטים בשלב המעבר שלכם או אפילו בלתי צפוי בשגרה שלכם - עשו לעצמכם טובה ואל תשמרו דברים בלי סיבה אמיתית; החיים קצרים מדי כדי להחזיק בדברים שלא משתפים אותנו במהות שלנו.
אז הנה אנחנו כאן עכשיו, בבית החדש שלנו בלב העיר בה חלמנו לגור כבר שנים רבות. והכי חשוב - כשאני מסתכל על הסביבה החדשה שלי ולפעמים חושב אחורה על הדרך שעשיתי ועדיין עושה - אני יודע שכל המקום הזה היא הזדמנות חדשה לצמיחה ולזכרונות חדשים.