לפני כמה חודשים, מצאתי את עצמי יושב במרפאה של הקופה, מחכה לתור שלי. באותו יום הייתי קצת נרגש - תור לרופא משפחה זה לא בדיוק האירוע הכי מרגש בעולם, אבל אז המחשבות התחילו לזרום. הסתכלתי סביבי וראיתי שורה ארוכה של אנשים מחכים כמו אני - צעירים ומבוגרים, נשים וגברים. ישראלים שמתמודדים עם בעיות דומות או שונות לגמרי.
שיחה קצרה עם האישה לצידי שהמתינה גם היא הביאה לי תובנה. היא סיפרה לי על הקשיים שלה במציאת טיפול חדש לכאב שהיה לה כבר חודשים, וכשהיא הגיעה למרפאה עם כל כך הרבה תקווה שהפעם יהיה פתרון - העיניים שלה פשוט זרחו כשהיא דיברה על הרצון שלה לחוות חיים טובים יותר. היה שם משהו מאוד אנושי באותה אינטראקציה.
אז רגע לפני שנכנסתי לרופא שלי, החלטתי לשתף אותה בטיפ קטן: אם יש משהו שהיא לא מרגישה שהוא מתנהל כמו שצריך בקופה שלה או שמדובר במחלקה שלא מספקת שירות מספק - לא לשתוק! לפעמים השינוי מתחיל בשאלה פשוטה או פנייה טלפונית שאולי קודם חשבה שלא תשנה דבר.
אותו יום בסופו של דבר עבר בסדר גמור והייתי גם מרוצה מהטיפול שקיבלתי. אבל ההתבוננות בהתרחשות הפשוטה הזאת עוררה בי את מחשבת יסוד - אנחנו לא לבד בתהליך הזה של הבריאות שלנו ובעליית איכות החיים שלנו; כולנו חלק מקהילה גדולה שמנסה להתמודד ולהשתפר יחד.
בכל נסיעה למרפאה או תור רפואי (ולכולנו יש את אותם התורים) - אפשר למצוא בו גם משמעות וגם תמיכה הדדית שבין החולים עצמם. בין אם מדובר בשיחה אקראית שמזכירה לנו שאנחנו לא לבד בכאבינו ובאתגרים שלנו ובין אם אנו רואים בוטחים נוספים לחלוק עימם מידע ושיטות חדשות לרפואה וטיפול.
נכון שכאשר נכנסים לקופת חולים קל מדי לראות זאת כמעמסה ונדרש להתעסק רק בעצמנו ולדרוש שירות כזה או אחר; אבל לפעמים מספיק להקשיב סביבך כדי להבין שגם אחרים מתמודדים כמו שאתה מתמודד ואפשר ללמוד מהם כל כך הרבה.
אז בפעם הבאה שאתם עומדים בתור בקופת חולים שלכם - אל תהססו להתחבר לאחרים סביבכם. אתם עשויים לגלות שבסוף היום כולנו רוצים את אותו הדבר: בריאות טובה וחיים מלאים יותר.