לפני כמה חודשים החלטתי שאני רוצה להתחיל ללמוד שפה חדשה. היה לי ברור שאני לא מחפש רק חוויות אקדמיות - רציתי להרגיש את השפה, לחוות אותה בכל רמה. אז נרשמתי לקורס ספרדית, וזכיתי לעבור מסע מרתק שאותי לא רק לשפה עצמה אלא גם לתרבות עשירה שלא ידעתי עליה כלום.
בימי שני בלילה, התיישבתי מול המחשב עם חברים לקבוצה ותרגלנו יחד על תסמונת "המילים בורחות מהראש". זוכרת את הפעם ההיא שבה ניסיתי להסביר למורה באיזה מקום קניתי טאפאס (שאגב אני עדיין לא בטוחה אם אני אומרת את זה נכון)? נשאלו שאלות כמו "איך אומרים 'אני רעבה'?" ובאותו רגע פשוט עמדתי שם והרגשתי איך כל הידע שלי מתאדה.
אבל דווקא ברגע ההוא הבנתי משהו חשוב: כשאתה לומד שפה, אתה לומד על עצמך. אתה נתקל בקשיים ונאבק בהם, ואתה מגלה מי אתה באמת כשאתה מנסה לתקשר במלוא משמעות המילים. קרה לי פעם שהייתי בסופר בשכונה עירונית בפנמה, ונתקלתי באישה מבוגרת שסיפרה לי בספרדית שירותים שהיא אוהבת להכין בבית שלה. במקום להתבייש מכך שבחלק מהמקרים הדברים יצאו לא כמתוכנן, פשוט השתוללנו בצחוק והתחלנו לדבר על אהבה לקולינריה.
חשוב לדעת שהדרך להביס סוג של יראה בשפות חדשות היא לצלול פנימה ולא לפחד להיכשל או לשגות בביטויים. טיפ שלי? אל תחכו שיהיה לכם דיבור מושלם - לכו לפגוש אנשים חדשים ושחררו את התחושה הזו שהכל חייב להתנהל בדיוק כמו שאתם מדברים בעברית!
אז אולי אתם מתחילים מאפס ואולי יש לכם ידע בסיסי - זכרו שכל צעד קטן הוא ניצחון גדול ותמיד תזכירו לעצמכם שחוויות לב וכל רוח הן שמובילות אותנו קדימה.
שתפו אותי בחוויות שלכם! איזה צבעוני היו הרגעים שבהם טעיתם ומצאתם את הקסם החבוי בשפות חדשות?