יש רגעים בחיים שבהם אנחנו מגלים מקומות שהם כמו חיבוק טוב. ככה בדיוק הרגשתי כשנכנסתי למסעדה קטנה וקסומה בשם "בין השדות". היא ממוקמת בלב מושבה ציורית, עם גינה פורחת שמקיפה את המקום והאווירה שם פשוט מסקרנת.
יצאנו לשם ערב אחד בגשם שוטף, אני וחברים. כשנכנסו פנימה, ריח الطלוּן (חומוס) הטרי התמזג עם פעימות לב של מוזיקה נעימה שבצבצה מהשיחות הסובבות אותנו. התיישבנו בשולחן עץ מחושל באמצע המסעדה, ובדיוק אז התחילו להביא לנו את המנות שכבר הבטחנו לעצמנו להגיע אליהן.
קלמרי מטוגנים ברוטב לימון ושום, פלאפל שהפך לאגדה מקומית וסלט ירקות מרענן שטובל במיץ לימון - האוכל הגיע כמו חלום מתוק. כל ביס היה סיפור חדש על צלילים ורגעים שהרגשתי בהם כאילו הייתי חלק ממשפחה הרחבה הזו שנקראת "מדינת ישראל".
מה שאני לומד מכל החוויה הזאת זה שאוכל לא נועד רק למילוי קיבה אלא גם לחיבור בין אנשים - לגדול ולצמוח יחד. יש משהו במוזיקה של צחוקים סביב שולחן עמוס במנות צבעוניות וזה פשוט עושה לי טוב על הלב.
אם אתם תוהים איפה ואיך למצוא את המקומות האמיתיים האלה בעיר שלכם או בעיירה ששוכנת לידכם - אל תהססו! שאלו חברים, חפשו המלצות בפורומים ואתרי אוכל שאתם אוהבים ותתמידו להתנסות בכל הטוב שיש לעולם הזה להציע.
אל תשכחו: לפעמים אפשר למצוא אושר בצלחת הקטנה ביותר בסמטאות הכי פחות צפויות.