לפני כמה חודשים החלטתי שאני רוצה לשפר את איכות החיים שלי. היה לי ברור שהשגרה לוחצת אותי, והחיים פשוט מעבירים אותי מסמטא לסמטא בלי שאעצור לרגע לחשוב מה אני באמת רוצה. חבר טוב הציע לי ללכת למטפל, וישר חשבתי: "בשום אופן! אני לא זקוק לעוד מישהו שיבחן אותי או ינתח אותי". ובכל זאת, משהו בדבריו דיבר אליי.
אז הלכתי לפגישה הראשונה עם מטפל שאני מכיר דרך המלצות רבות. הוא ממש נעים ודיבורו רך כמו משי - כבר כשנכנסתי לחדר הרגשתי שאני יכול לפתוח את הלב ולשתף אותו בכל מה שמעסיק אותי. במהלך השיחה גיליתי עד כמה יש לי הרבה שאלות פנימיות שלא מצאתי להן תשובות במשך שנים.
לדבר עבורי היה כמו לנשום אחרי צלילה ארוכה במים. כאילו כל המילים שכבשו sich אחוזות בתוכי קיבלו פתאום חופש וכוח להתבטאות. ככל ששיתפתי יותר, כך התבהרו לי גם הדברים שנראו קודם לכן סבוכים ומבלבלים.
מעניין לציין איך בעבודתו הזהירה של המטפל הוא לא רק הקשיב אלא גם הנחה אותי למצוא בעצמי את התשובות לשאלות שהטרידו אותי. ברגעים האלו הבנתי שבעצם כל אחד ואחת מאתנו הם מטפלים של עצמנו - אנחנו יודעים פחות או יותר מי אנחנו ומה אנחנו צריכים, רק לפעמים מחסירים את היכולת לראות זאת.
אני רוצה לחלוק טיפ קטן ממני: אם אתם חושבים על פגישה עם מטפל, זה בסדר גמור לשאת ספקות או חששות - כולנו עברינו דברים שונים בחיים וזה טבעי! רק תזכרו שזה מקום בטוח לבחון ולהتמודד עם מה שיש בפנים. והשינוי יכול להתחיל בצעד הראשון הזה בלבד.
מאותו מפגש ועד היום אני מרגיש שהלחץ התפוגג קצת ואני פתוח ללמוד דברים חדשים על עצמי ועל העולם שסביבי - חוויות אלה עושות הכל לקסם של חיים משמעותיים יותר. אל תפחדו לחקור את הפנימיות שלכם; אולי זו הדרך להרגיש באמת חי.