כשהייתי ילד, אני זוכר שהייתי מסתכל לא פעם על שערי מגזינים ואפילו פרסומות ברחוב ותוהה איך בדיוק יוצרים את התמונה המושלמת הזו. צבעים שהשתלבו בצורה כל כך חכמה, טקסטים שנראו כמו שירה ומסרים שמקפיצים אותך ממקום מקום. מאז שאבתי השראה מכל מה שסביבי, אבל רק בגיל מאוחר יותר באמת הבנתי את התרבות הזו של עיצוב גרפי.
לפני כמה שנים החלטתי לקחת קורס בעיצוב גרפי כי הרגשתי שאני רוצה להפסיק רק להתבונן ולהתחיל ליצור בעצמי. כשנכנסתי לעולם הזה, זה היה כמו לפתוח דלת לדמיון שלי. למדתי על קומפוזיציה, בחירת צבעים וחשיבות השפה הוויזואלית - וכל אלה במדויק כמו ששחקן לומד את תפקידו במחזה.
האתגר הכי גדול שלי היה להבין שלא הכל חייב להיות מושלם מההתחלה. בהתחלה הייתי מבלה ימים על יצירה אחת - זזתי בין רעיון לרעיון ולא הצלחתי לגבש שום דבר לשום תוצאה סופית כואבת ומרגישה לי איומה. עד אחד הערבים שבהם פגישת עבודה כלשהי דרשה ממני ליצור מצגת במהירות יכולת העצב שלי לצלול למטה כשלחצתי "שמור" במקום "שמור בשם". באותו רגע גיליתי שהעיקר הוא המסר שאני רוצה להעביר ולא ככל הכישופים סביב.
טיפ קטן שנותן לי כוח בכל פעם מחדש: אל תפחדו לטעות! לפעמים ההצלחות הגדולות ביותר מגיעות מהמקומות שבהם אנחנו מתנסים ולומדים, גם אם זה דורש לעבוד עם פחד או חוסר ביטחון מסוים.
אז אם אתם עוסקים בעיצוב גרפי או חושבים להתחיל בתחום הזה - פשוט תזרמו עם עצמכם! לכו אחרי הלב שלכם ותנו לו להנחות את הידיים שלכם לנייר או למסך. בסופו של יום, אלו הפיקסלים והקוים שלנו שמשקפים אותנו ואת הסיפור האישי שלנו בעולם הזה.