היום אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שהפכה לי את החיים. לפני כמה חודשים החלטתי לקחת חלק בפרויקט של חקלאות עירונית בשכונה שלי. כל כך הרבה אנשים חושבים שחקלאות היא משהו ששייך רק לכפרים ולשדות הירוקים, אבל מה אם הייתי אומר לכם שאפשר גם בעיר, בין הבניינים והכבישים, ליצור גינה מלאה בצבעים וריחות?
ביום הראשון הגעתי למקום עם התלהבות רבה אבל גם עם לא מעט ספקות. האם אני יכול לטפח צמחים? האם אוכל לעשות זאת במגבלות העירוניות? יחד עם קבוצה של שכנים שלא הכרתי קודם, רכננו אל האדמה הרכה. זה היה רגע קסם - להרגיש באצבעות את המרקע ואפילו לחפש פתרונות יצירתיים במצבים לא פשוטים כמו חוסר מקום או זיהום.
בכל סוף שבוע נפגשנו להשתיל ירקות ותבלינים. למדתי איך לצלם עגבניות צ'רי קטנות שמתחילות לצמוח ולקטוף עלי בזיליקום ריחני כדי להכין פסטו ביתי. הייתה שם תחושת שייכות שלא הרגשתי הרבה זמן - לראות איך יחד אנחנו מתאחדים סביב אהבה לטבע ולאוכל בריא.
ואז הגיע יום אחד שבו גילינו שהיה חורף חריג מעלינו וחלק מהשתילים נתקלו בקושי להתפתח. זה היה רגע קריטי; המחשבות החלו לנסוק בראש: "אולי עדיף לוותר?", "האם זה באמת שווה את המאמץ?". אך במקום זאת החלטנו להתחבר לרוח הקבוצתית שלנו, לשבת ביחד ולעבור על הכשלים ולהתקן אותם בצורה חדשנית - העלינו רעיונות מפתיעים ואפילו הצוות המקצועי נתן לנו דרכים חדשות לטפל בצמחים שלנו.
במשך הזמן הבנתי שחוץ מהמונח 'חקלאות', מדובר בעצם בבניית קהילה ובקשיים משותפים שמלמדים אותנו על resilient - עמידת סביבה וגם עמידה אנושית בראייה רחבה יותר.
אז אם אתם מחפשים שינוי אמיתי במקום שלכם, תעזבו קצת את המסכים ותעשו לעצמכם טובה - תמצאו לכם שטח קטן ומעל הכל - אנשים טובים שיעמדו לידכם בתהליך הזה. כי כשמעורבים בלב ובראש, העיר הקרה יכולה להפוך לגינה צבעונית ורעננה!