לפני כמה ימים, בזמן ששטפתי את הכלים אחרי ארוחת ערב משפחתית, נזכרתי בטעמים שהיו סביב השולחן. זה היה יום רגיל לחלוטין; אני הכנתי פסטה עם רוטב עגבניות פשוט, ממסעדות שאמא שלי תמיד הכינה כשהיינו ילדים. כל מה שנדרש היה כמה עגבניות בשלות, בצל זורם וחריף (כן, תמיד חריף!) ושום טרי.
אבל מה שהיה מיוחד במנה הזאת היה לא רק הטעם אלא האווירה שסביבה. תוך כדי הבישול, הילדים שלי שיחקו בסלון ואני קלטתי שכל צליל laughter שלהם ממלא את הבית שלי באור. לאט-לאט עברו לי דרך המחשבות כל הזיכרונות על הארוחות המשפחתיות שלנו - החורף האחרון שבו ישבתי עם אחי ואבא בהנאה ליד שולחן עץ גדול וצחקנו כל כך חזק עד ששכחנו לשים לב לכל התוספות שעל הצלחות.
חלפנו יחד על פני זיכרונות מתוקים כמו הערמונים של סבתא ברגע שהשקיעה איתם בתנור. רגעים כאלה הם הרבה יותר מאוכל - הם התחברות אחת לשנייה שעוברת דרך הטעמים והריחות.
כשישבתי סביב השולחן עם הילדים שלי והמשפחה הקרובה שלי ביום שישי בערב, ראיתי אותם נהנים מהמזון ומדברים אחד עם השני בכנות שאין לה תחליף. הרגש הזה שיש מסביב - זה מה שממלא אותי בגאווה ובשמחה.
אז טיפ קטן ממני: פעם בנסו להכין מנות נוסטלגיה משפחתיות ביחד עם בני המשפחה שלכם או חבריכם הקרובים! אלה רגעים שמחזיקים חיים שלמים ולא תחליפו אותם בשום מנה ממשלתית מפוארת. אפשר לעשות הכל בדרך שלכם - תוספים שונים או רוטב גנרי משנה טעם יכולים להפוך רעיון יצירתי ליצירת מופת בליבה של המשפחה.
אני חוזר למקום שבו אני מרגיש שאני חלק ממשהו גדול יותר כשאני מבשל עבור אנשים שאני אוהב וזה יוצר קסם בין הסירים שמשאיר לי ערך בליבי בכל פעם מחדש.