לפני כמה חודשים, החלטתי שאני חייבת לצאת מהשגרה ולנסות משהו חדש. חיפשתי סדנאות באזור שלי ונתקלתי בסדנת אמנות חופשית. האמת היא שהייתי סקפטית בהתחלה; לא ידעתי אם אני באמת יכולה ליצור משהו ראוי. כמו הרבה אנשים, גם אני גדלתי עם הפחד מביקורת, מה יגידו ומה יחשבו. אבל לבסוף נתתי לעצמי צ'אנס.
כשנכנסתי לחדר המואר, המוזיקה הרכה שקיבלה את פניי רקדה בקצב הלב שלי. הגנרליות של הצבעים והחומרים סביבי המריצה בי תחושת ריגוש, ממש כמו בתור לעולם חדש. המנחה שלנו - אישה מדהימה ואופטימית - התחילה להסביר איך אנחנו צריכים לשחרר את השיפוט העצמי ולהתמקד דווקא בהבעה האישית שלנו.
במהלך השעות שגלשו להם, ישבתי ליד נשים וגברים שונים בגילאים מגוונים. כל אחד מהם הביא עמו סיפור חיים אחר: אם חד הורית שרצתה לגלות את עצמה מחדש אחרי שנים של התמסרות לילדים; חבר צעיר שסחב עליו משקולות של אכזבות ושברון לב; וסבתא מקסימה שבאה להזכיר לכולנו שאף פעם לא מאוחר להתחיל מחדש.
באחת מהמשימות ביקשה מאתנו להסתכל פנימה ולצייר בלי לחשוב יותר מדי - פשוט לתת ליד לנוע בחופשי על הדף. אני זוכרת איך בתחילה היה לי קשה להשתחרר מהמחשבות ולכוון את הצבע בצורה נכונה - אך ברגע שהצלחתי לדחות את הביקורת הקולנית בראש שלי, גיליתי עולם מדהים באמצע הנייר הלבן.
עם כל קו שציירתי הרגש הזה פנה דרכי: השתחררתי מכל העכבות שעמדו בדרך לחופש היצירתי שלי ופשוט הייתי שם - רגע בעבור עצמי והרגע בעבור הקבוצה שסביבה נוצר קשר בלתי צפוי שנמשך מעבר לסדנה עצמה.
ואז הגיע הרגע שבו פתחנו דיון קבוצתי על היצירות שלנו. כשהגיע תורי לדבר הבנתי שבעצם לא דיברנו בכלל על התוצרים עצמם אלא על החוויות הפנימיות שעברנו תוך כדי יצירה. כולנו הסתכלנו זו על זו בעיניים נוצצות - זה היה מרגש לדעת שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר מ"אומנות".
אם יש טיפ ששאבתי מתהליך זה הוא שהעשייה היא הכוח שמוביל אותנו קדימה ולא הספקות או הביקורת הפנימית שמעכבת אותנו מלפעול במלוא העוצמה שלנו. אז אם אתם מחפשים זמן איכות עם עצמכם או רוצים לפתח צדדים שלא ידעתם שיש בכם - אל תהססו להצטרף לסדנה כזו או אחרת בסביבתכם!
זה יכול להיות ההבדל בין יום רגיל ליום מלא קסמים ופתיחות שלא הכרתם עד כה.
