אם יש מקום שאני מרגיש בו בבית, זה בספרייה. זוכרים את הילדות שלנו כשהיינו נכנסים לספרייה והיה נדמה שהזמן עוצר? כל ספר היה כמו דלת לעולם אחר, וכל דף מלא בריחות ורגשות חדשים. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלי עם ספריות, אולי היא תעורר אצלכם זיכרונות מתוקים.
לפני כמה חודשים החלטתי לחזור לספרייה השכונתית שלי, מקום שבו ביליתי שעות רבות כילד. כששוב נכנסתי פנימה, התרשמתי מאוד מהשינויים - יותר ספרים על המדפים ודקורציה שמזמינה אותך להיכנס לדימיון. אבל הדבר שהכי ריגש אותי היה לראות ילדים מתיישבים על הרצפה עם ספרים בידיים מרותקים לעלילות שכתובות ביניהם.
באותו הרגע נזכרתי איך גם אני הייתי יושב שם, מוחק שעות בממלכות רחוקות שבהן הייתי גיבור העל או נסיך התכלת. בנוסף לזה לא יכולתי להתעלם מהתחושה הזו: ספריית חיים היא הרבה מעבר לרק מדפי ספרים; זו קהילה חיה נושמת שמעודדת סקרנות והיסטוריה משותפת. פתאום חשבתי איך בפעמים רבות אנחנו שוכחים את המקום הזה שאוצר בתוכו אין סוף ידע ועונג.
אז הנה טיפ קטן: אם אתם רוצים להתחבר לעולם הספרים מחדש או פשוט לברוח ממציאות היומיום הכאוטית, קחו לכם שעה שבועית ותציבו אותה כ"הפסקה ממתח". פנו בספונטניות לספרייה הקרובה אליכם (או הה遠ור שלך) ותבחינו איך הקסם מתחיל לעבוד שוב!
בהצלחה במסעות שלכם בין הדפים!