למי לא קרה שנכנס לשוק אוכל, ורגע אחד נרגש מהצבעים, הריחות והטעמים שמתגלים מכל עבר? לפני כמה שבועות מצאתי את עצמי בשוק רמלה-לוד. זה היה יום שישי בבוקר, השמש התחילה להחליק מעל השמלות על הירקניות, ויחד עם החשמל באוויר, גם אני התמלאתי באנרגיה.
חוזר לנפשי הייתי מקיף את הדוכנים - דוכן אחרי דוכן. בתכניות שלי רק לקנות כמה ירקות ושום מיותר שביקש ממני להכין לארוחה בערב. אבל מהר מאוד גיליתי שזה הרבה יותר מזה: עגבניות חצי מושחתות עם ברק בלתי נגמר, פירות שאפילו המולדת שלהן לא תצריך מן השקל היקר הזה שמקדישים פה להשגת עוד כוס קפה סתמית.
באמצע כל הסיבובים והתהלוכות שלי נתקלתי בדוכן קטן של בטטה עסיסית ובושלה כמו בבית אמא שלי. התיישבתי ליד בעל הדוכן שהיה מתנדנד בין אנשים כאילו הוא בסך הכל מלך בחצר המלוכה שלו. "את רוצה לטעום?" שואל אותי וחייך את החיוך הכי כנה שיצא מעולם.
ואז הגיע הרגע שבו לקחתי ביס ראשון מהבטטה הזו - הייתה זו טעם ילדות פורט באזור הלב שלי באופן שלא ניתן להסביר במילים. פתאום נזכרתי בכל הארוחות המשפחתיות שבהן הייתנו יחד סביב שולחן - צוחקים ומספרים סיפורים תוך כדי הנאה מהכל כך פשוט אך מלא במשמעות.
אם יש לי טיפ אחד לתת לכם לגבי ביקור בשוק אוכל הוא זה: אל תמהרו לקנות ולברוח. השופינג הוא רק התירוץ לעבור בין אנשים יוצרים אמנות יומית - מחדשים ומוכרחים לדבר ולהרגיש את המזון שלהם ואת אהבתם למקום הזה שבו אנו חיים.
אז בפעם הבאה שאתם נכנסים לשוק אוכל, תפסו רגע לעצור ונשמו עמוק. תחוו את הקסם הזה שנותן לחיים צבע וטעם חדש!