אז הגיע הרגע שאני מצפה לו כל כך - רישיון נהיגה! הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה, ולמרות כל התרגשות, היה לי גם לא מעט פחד. ביום שבו נקבעה השיעור שלי עם המורה והאוטו, הרגשתי כאילו אני הולכת על חוד של חרב.
כשנכנסתי לאוטו בפעם הראשונה, הלב שלי דפק בקצב שיכול היה להתחרות בסרטי פעולה. המורה smiled ואמר לי שכולנו היינו שם פעם, ושזה לגמרי נורמלי להרגיש ככה. אחרי שהסביר לי כמה דברים בסיסיים על האוטו ונתן לי לתפוס את ההגה, הוא ביקש ממני להתחיל לנסוע.
בהתחלה הייתי מאוד מהוססת - חשבתי שכך המרחק בין הילוך ראשון לשני הוא כמו מדינה אחת לאחרת. אבל אז התחלתי להקשיב יותר למוזיקה שבקלטת (כן כן!) ששיחקה ברקע והשיחות שישבתי בו בזמן ופתאום זה קרה: ההגה התחיל להיות לחלק מהגוף שלי. נסעתי בשקט לאורך הקווים הכחולים בצד הדרך וניסיתי למקד את מחשבותיי במטרה - להגיע הביתה בשלום.
מה שאותי הפתיע באמת היו האנשים בדרך, איך כל אחד מהם נראה אבוד בעסק שלו ובעיקר כמה יש לנו במשותף כשאנחנו מובילים מכונות מתכת ענקיות ברחובות העיר. פתאום הרגשתי שאני חלק ממשהו גדול יותר - מחוברת למהירות הזו שמסביבי ומכל הנסיעות שעוד הייתי עושה בחיים.
טיפ שיהיה טוב לדעת: אל תחששו לשאול שאלות במהלך השיעורים שלכם או לבקש לעצור רגע אם אתם מרגישים מבולבלים או עייפים מדי מהמחשבות. החיים הם מסע ארוך ובשביל להצליח צריכים לפעמים לקחת הפסקה קטנה ולהחזיר עוקץ.
עוד משהו חשוב? לעולם אל תשכחו לבדוק שהרכב בטוח לנסיעה לפני שאתם מנתבים אותו לכיוונים חדשים (אני יודעת שזה נשמע ברור אבל גם הדברים הפשוטים ביותר יכולים לחמוק מעינינו).
אז הנה אני עם רישיון ביד ועוד מיליון מטרים לגלות על עצמי ועל העולם שסביבי. זוכרת היטב את היום הראשון ואיך זה בעצם רק תחילת הדרך… 🚗✨