אתמול ישבתי בסטודיו שלי, ומד יום שלם עמלתי על ציור חדש. אני זוכרת איך כל קו שציירתי התעורר לחיים באופן בלתי צפוי. זה כמו לשתף סוד עם הקנבס - לתת לו חלק ממני ולראות איך הוא מגיב. בכל פעם שאני מתחילה ליצור, אני נכנסת למקום אחר, מקום שבו הזמן מפסיק להתקיים.
יש לי חוויה רבת שנים עם אומנות ויצירה. בתחילת הדרך שלי לא היה לי ממש ביטחון עצמי כאמנית, חששתי מהביקורת ומהשיפוט של אחרים. אבל בשנה האחרונה החלטתי שאיני אכפת מספיק ממה שחושבים ובמקום זה, אני מתמקדת בתהליך עצמו ובתחושה שהיצירה נותנת לי. אחרי הכל, כשאני מציירת ואני מרגישה שאני נשארת נאמנה לעצמי ולרגשות שלי.
בזמן העבודה על הציור האחרון שלי ניסיתי משהו חדש: לא לעשות תכנון מראש אלא פשוט לגרום לצבעים לזרום ולהשתלב אחד עם השני כמו שהם רוצים. והאמת? יצא מזה דבר מדהים - צבעים שהתערבבו יחד בצורה שלא דמיינתי מעולם! הפלא הזה הניע אותי לחשוב על עקרון חשוב: לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בשליטה ותכנון שהיופי האמיתי נמצא בדיוק ברגעים הבלתי צפויים.
אם אתם גם אוהבים ליצור או חושבים להיכנס לעולם האומנות - אל תפחדו לקחת סיכונים! תנו לדברים להתפתח בצורה אורגנית ולא לפי תכנית נוקשה. השאירו מקום לתחושת הזרימה הזו ואם משהו לא יוצא כפי שציפיתם - אולי זו הדרך של היקום לומר לכם שיש עוד אפשרויות שנמצאות מעבר להסגר של הדעת.
אז קדימה, לקחו מברשות וצבעים ואל תפחדו לבטא את עצמכם. כל יצירה היא מסע אישי שבו תוכלו למצוא את עצמכם מחדש. 🖌️✨