לפני כמה שבועות לקחתי את הילדים שלי לפארק שעשועים. זה היה יום מלא ציפייה וריגוש, והייתי בטוח שהכיף יתחיל ברגע שניכנס לשערים. ובכן, טעיתי… הגעתנו הייתה כמו סרט מתח - לא רק התורים הארוכים אחרי כל משחק, אלא גם המלחמה הקטנה בין ילדים על מי יהיה הראשון לעלות על התקן האהוב עליו.
אחרי שחיכינו זמן לא קצר בשמש (לא עזר שהיינו בלי כובע), סוף סוף הצלחנו להיכנס לרכבת ההרים שאותה בחרו התינוקות שלנו. אני זוכר שחששתי קודם - מה אם הם יפחדו? או גרוע מזה - אולי אני אפחד?! כאשר הגענו לפסגה והכל השתתק לכמה רגעים, הרגשתי את הלב שלי קופץ בתמיהה ואז פשוט צעקנו יחד: "יווווו!!!" כשהרכבת התרסקה למטה.
אירוע קטן אבל משמעותי קרה שם: פתאום הבנתי עד כמה הזיכרונות הללו הם חשובים לא רק עבורם אלא גם עבורי. החלק החשוב ביותר של היום היה לא רק הבריחה מהשגרה וקריאות השמחה אלא דווקא התחושה שאנחנו יוצרים חוויות משותפות שיחקקו בזיכרון למשך שנים רבות.
טיפ שלי לכל הורה - זכרו לצלם רגעים קטנים במהלך היום! גם כשאתם מתמודדים עם תורי ענק וילדים משתוללים עליכם כמקלוני רטבים, הכל מנציח בהצלחה אחת בחיי המשפחה שלכם.
והכי חשוב, אל תשכחו לקחת נשימה עמוקה וליהנות מכל פרט בדרך - כי בסופו של דבר זה מה שנישאר איתכם לנצח.