בשבוע שעבר מצאתי את עצמי מטייל באזור תעשייה של ראשון לציון, כשפתאום נזכרתי במסעדה שהמליצו לי עליה - "ביסטרו הפינה". נכנסתי פנימה עם תחושת סקרנות והתרגשות. המקום היה מלא באווירה חמה וביתית, עם מוזיקה קלילה ברקע וריחות מופלאים שנבנו מהמטבח הפתוח.
בחרתי לשבת ליד חלון גדול שצפה על הרחוב. יש משהו במראות חיי העיר שמוציא ממני סוג של השראה. התיישבתי ולקחתי רגע כדי להעריך את החיבור הזה בין האוכל לבין הסביבה שלי. בעידן שבו הכל קורה כל כך מהר, אני מוצאת שזה מרגש לעצור ולהתענג על הרגעים הקטנים הללו.
המלצר גישש לעברי חיוך כנה ושאל אם אני מוכנה להזמין. החלטתי ללכת על המיוחד של המקום - פסטה טרייה ברוטב לימון ועשבי תיבול, עם נגיעות גבינת פרמזן מעליו. וכשהמנה הגיעה לשולחן, ה"דינג" הזה של הצלחת כנגד השולחן היה כמו מוסיקה לאוזניים שלי.
גם הטעם היה אוצר אמיתי! כל ביס העניק לי תחושה עזה של טעמים מנוגדים - חמוץ ומלוח בחן מדויק שסיפק לי רגעים קטנים של אושר בתוך המולת היום-יום.
קצת אחרי שהתחלתי לאכול, הבחנתי בזוג מבוגר בשולחן ממולי שלא הפסיקו לחייך זה לזו במהלך הארוחה שלהם. הם השקיפו על המנה שהם חלקו ונראו כאילו היו לבד בעולם - רק הם והפסטה שלהם. זה עורר בי עוד יותר רצון לחלוק ארוחה טובה עם מישהו אהוב.
אז הנה טיפ קטן: אל תהססו לנסות מסעדות פחות מוכרות לפעמים! דווקא המקומות האלה מצליחים להפתיע אותנו עם אווירה מיוחדת ואוכל מעולה שאין בו רעש ושיגעון כמו במוסדות הגדולים והמפורסמים יותר.
ככה קרה שפשוט עבר יום שישי אחר הצהריים וזה יצא להיות אחד הימים הזוהרים שלי מזה זמן רב - אוכל טוב ואווירה קסומה יכולים להפוך גם ערב רגיל לרגע בלתי נשכח שתופס מקום בלב שלנו.