כשהייתי ילד, לא תמיד הצלחתי למצוא את עצמי בין השורות של ספרי הלימוד. היו ימים שבהם חציתי את שער בית הספר עם הרגשה כבדה בלב, כאילו אני נושא על הגב תיק מלא בסלעים ולא בספרים. אבל אחד המורים שלי, שמעון, הצליח לשנות לי את התמונה.
שמעון היה מורה להיסטוריה שאהב לספר חוויות יותר מאשר להקריא חומר מהספר. הוא סיפר לנו על מלחמות שהתרחשו ממש בשכונתנו ועל דמויות היסטוריות שגידלו אותנו סביב הסיפורים האלו. מי ידע שדברים שאנחנו מתמודדים איתם היום באים מתוך אירועים ששינו את ההיסטוריה? שמתי לב שאני מתחיל לפתח אהבה לתחום שלמדתי בו רק כי שמעון עזר לי להבין שיש סיפור מאחורי כל נוסחה והיסטוריה.
באמצע השנה, בשיעור יום שישי האחרון לפני החופש הגדול, הוא הכין לנו הפתעה: טיול לשדה הקרב הישן ליד העיר שלנו. אמנם זה היה גם שיעור לקראת מבחן בהיסטוריה, אבל עבור רובנו זו הייתה הזדמנות לנשום אוויר חדש מחוץ לכיתות ובאמת להתחבר למקום שבו אנחנו חיים.
נעמדנו שם עצובים ומופעמים מול כל העדויות השקופות לעבר ואת הדרך שבה הדברים משתנים - ופתאום גיליתי ששלט על קירות בתי הקברות יכול להיות הרבה יותר מרגש מכל משוואה אטומית שאני לומד בכיתה.
מהחוויה הזו הבנתי עד כמה חשוב לחנך בדרכים שונות ואיך שיחה וכיף יכולים להפוך כל לימוד למעניין יותר. אם יש לכם ילדים בבית ושואלים שאלות על הלימודים שלהם - אל תהססו לדחוף אותם לקחת חלק פעיל בלמידה! נסו להיות מעורבים בזה; תראו להם שהכל קשור אחד לשני ושיש משמעות לכל דבר שהם פוגשים בדרך.
כשאתם רואים אותם חוזרים הביתה疲 ונפולים אחרי יום קשה בבית הספר, תזכרו תמיד שגם חיוכים קטנים וטיולים פשוטים עשויים לשנות את הכל. כשיש למידה אמיתית ובעיקר אהבה ללמידה - הילדים שלכם יצליחו בכל תחום שבו הם בוחרים.
אז בפעם הבאה שאתם מקשיבים לילדים שלכם מדברים על לימודים או ללוח הבית ספרי - זכרו שזה הרבה מעבר לדירוג במבחן; זה המסלול שהוא חלק מהמסע שלהם בעולם הזה עד שנמצא אותו מחדש ביחד.