לפני כמה שבועות, בשעת ערב מאוחרת אחרי יום עבודה ארוך, מצאתי את עצמי מתהלך ברחובות תל אביב. הבטן שלי רעבה והראש כבר היה עמוס במחשבות על המטרות שהצבתי לעצמי לשבוע הקרוב. פתאום, ריח של פלאפל משגע התגנב לאפי - רק הדיבור על פלאפל עושה לי טוב בלב.
עצמתי עיניים לרגע, ונזכרתי בילדות שלי, כשהייתי הולך עם אבא שלי לדוכן קטן בפינת הרחוב. אז זה היה הרעיון הקלאסי של אוכל מהיר: פלאפל חם בעטיפת פיתה רכה עם טחינה ירוקה ועמבה שזורקת אותי ישירות לעולמות אחרים. החלטתי שאין כמו הפלאפל הזה כדי לנחם את הנשמה וגם להרגיש שוב את החיבור לבית.
מצאתי דוכן שנראה ממש כמו זה שזכרתי - קטן וצנוע, אבל מלא בחיים ובצבעים. הזמנתי מנה ענקית ופשוט מחיתי אותה לפנים כמו ילד שובב בגן ילדים. כל Bite (נשיקה) היה מסעם החוזר למקום שבו אני מרגיש הכי בנוח - בבית וכל כך הרבה זיכרונות צפים בראש.
החוויה הזו העלתה בי תובנה חשובה: לפעמים אוכל מהיר לא צריך להיות פשוט "מהר". הוא יכול להיות מזון שמחזיר אותנו לשורשים שלנו ולזיכרונות שמתלווים לאוכל שאכלנו לצד האנשים האהובים עלינו.
ואם יש לכם גם אתם מקום כזה שתמיד יחזיר אתכם הביתה, אני ממליץ לבקר בו פעם אחת לפחות בשבוע ולהתענג עליו - כי אוכל זו לא רק דרך למלא בטן; זו הדרך שלנו להתחבר מחדש לרגש ולמסורת שלנו.
טיפ אחרון לסיום: אם אתם מאלה שמעוניינים להתנסות במשהו חדש ולא נודע בקרבת הבית שלכם, אל תפחדו לגוון! לכו לחפש את טעמים שלא הכרתם עד כה - אולי תגלו דוחה ומיוחד שעושה לכם טוב בלב ויוצר זיכרונות חדשים מעולים לימים קרים וערבים ארוכים בלי יותר מידי תוכניות כלל!
אז קדימה חברים, נחיה קצת יותר באוכל וגם בזיכרונות שאנחנו אוגרים בתוכנו!