אם הייתי צריך לספר לכם על הרגע שבו באמת הבנתי מה זו נהיגה, זה היה ביום הגשום ההוא. הגעתי לשיעור השני שלי עם המדריך, שעד אז תפס את עצמו כאחד שמזין אותי במידע יבש ופורמלי. הפעם, כשהגשם החל לטפוח על גג המכונית ואנחנו יצאנו לדרך, משהו השתנה.
התחלנו בנסיעה בכבישים רטובים והייתי לחוץ - כל פנייה מסביבי נראתה פתאום מסוכנת יותר, וכל רכב שעבר בשולי הדרך גרם לי להרגיש שאני שעל סף אובדן שליטה. רגעים כאלה הם תמיד מאתגרים; התמקדות באותיות ובמספרים על הכביש מונעת ממני לראות את הדרך עצמה. אבל ברגע מסוים אחד, כשעזבתי את כל הלחץ ופשוט האזנתי למוזיקה ששטפה את הקוקפיט - התחלתי להבין: זו לא רק טכניקה של לנוע ממקום למקום. זו חוויה עם רגשות ועוצמה פנימית.
המדריך הציע לי לקחת נשימה עמוקה ולהתרכז במה שקורה סביבי. במקום להיות עסוק בפחדים ובתקלות אפשריות, הוא הזכיר לי שהרכב הוא ממש כמו הגוף שלי - אני מחליט לאן אני נוסע ולמה אני מפנה תשומת לב. בשלב הזה צללתי לתוך הרגש שנמצא בנסיעה: איך השפתיים שלי מתמתחות בחיוך כשאני פונה לפניה חלקה או איך החזה שלי מתמלא בגאווה כשהצלחתי לבצע תמרון מאתגר בלי לחשוש משיפוט.
מאותו היום והלאה הבנתי שלהצליח ללמוד לנהוג זה הרבה יותר מלדעת להפעיל גלגלים ודלק; מדובר בלמידה להתנהל גם ברגשות שלנו וגם בסביבה שמשתנה. הדבר החשוב ביותר שאפשר לצאת איתו מהחוויה הזו? עשו זאת באמונה בעצמכם! לכל אחד יש דרך משלו ולכל נשיאה של מכונית יש סיפור שלא מספרים במבחנים או שעות לימוד.
אז אם אתם בתחילת הדרך - התמקדו בתהליך ולא רק בתוצאות. זה פשוט מתאים לחיים בכלל! ותזכרו: מעבר להכשרה הטכנית היא הזדמנות ללמוד משהו חדש על עצמכם בכל פעם שאתם עולים על הכביש.
בהצלחה לכולם בדרככם!
post_6936225e319ac