לא הרבה אנשים יודעים, אבל לפני כמה שנים עברתי תקופה מאוד קשה בחיי. חוויות השבר שם לא היו פשוטות, והרגשתי כאילו העולם סביבי מתמוטט. בדיוק באותה התקופה, פגשתי את האמנות - לא רק כתחביב אלא ככלי מציל חיים.
אז מה קרה? התחלתי לצייר. בלי הרבה ידע מוקדם ובלי שום ציפיות, לקחתי בריסטול ומכחולים ישנים שהיו לי בבית וניסיתי לשחרר את כל הכאב שצברתי במשך הזמן. בהתחלה זה היה קשה; הצבעים לא יצגו את מה שעבר לי בראש והשורות השתבשו בכעס ובתסכול. אבל משהו השתנה כשנזכרתי במשפט החכם שאני אוהבת: "עבודות שבעצם נוצרו מתוך כאב נשארות בתודעה".
הבנתי שאני יכולה להשתמש בציור כדי להביע רגשות שלפעמים קשה לדבר עליהם. ממש כמו שיחה עם חבר טוב שלא שיפוטי ולא מבקש ממך להצטדק או להסביר למה אתה מרגיש כך או אחרת.
יום אחד פניתי לגוון ירוק וכשהעט לעד הספגו מעט צבע נגע בליבי בצורה שלא ציפיתי לה. אותו יום גיליתי שהאמנות מאפשרת לי להתחבא מאחוריה ולבטא צדדים שמבחוץ אני חושבת שאף אחד לא יבין, וצדדים אחרים שפשוט פחדו לצאת לאור.
אם אתם מרגישים גם שאתם צריכים מקום לפרוק את העיניים ואת הלב, אני ממליצה לכם לתת לזה הזדמנות. תשחקו עם צבעים, תנסו לכתוב משהו קצר או סיפור קצרצר בתוך איור - אין באמת חוקים כאן! היצירה הזו היא שלכם והיא משקפת רק אתכם.
בסוף היום, מה שלמדתי הוא שאנחנו אף פעם לא לבד בשברים שלנו; תמיד יש דרך לחזור ולהרגיש שלמים יותר באמצעות האמנות שבנו. אז אל תהססו ליצור - זה יכול להיות הפתח שלכם לעולם חדש ומשחרר.
עד הפעם הבאה שאתם מכוחקים על דף ריק - זכרו שככה מתחילות כל ההפתעות הכי יפות!