בוקר שישי, השמש זורחת ומפיצה אור חמים על כל מה שסביבה. אני מתעורר לרעש הרגוע של הקירות שלי, וריח נפלא מתחיל להתפשט בבית - ריח קפה. זה ממש כמו קסם. בעודי נלחם בעייפות שמסיתה אותי בחזרה למיטה, אני שומע את המטחנה עובדת בקצב שלה והלב שלי מתמלא בציפייה.
אני נזכר בפעם ההיא שהחלטתי לנסות להכין קפה טורקי בעצמי. ישבתי במטבח עם סיר קטן, או כפי שאנחנו קוראים לו - "דלה" - ובחרתי באיזה סוג פולי קפה להשתמש. לקחתי כמה גרגרי קליה כהה ביותר שיכולתי למצוא ושמתי לב איך הם משנים את צורתם כשהם נכנסים לתוך המטחנה, מקבלים חיים חדשים עם כל סיבוב.
ברגע שהתערובת הייתה מוכנה ולצד הוספתי מים וסוכר בסגנון האישי שלי, פשוט המתנתי ברוגע בתהליך הבישול. ואז הגיע אותו רגע קריטי: להוציא את הפינג'אן מעל הלהבה כשהבועות התחילו להתפרץ החוצה בדיוק בזמן הנכון. ריחות התבלינים מסביב עוררו בי תחושות נוסטלגיות, כמו איזו יציאה משפחתית לים או שיחות ארוכות בשעות הערב הקדומות.
והקטע הכי מדהים? כשנכנסנו ביחד לשיחה עמוקה על החיים תוך כדי לגימה מהקפה החם הזה היה כאילו הזמן עמד מלכת. אנחנו חולקים סיפורים אישיים וחלומות שנשמרו במשך שנים רבות בין ארבעה קירות - ופתאום הקפה הוא יותר מא רק משקה; הוא Catalyst למחשבות ותובנות חדשות.
אז הנה טיפ קטנטן ממני: כשאתם מכינים את הקפה שלכם בבוקר, ספקו לעצמכם גם את מרחב הזמן הזה שבו תוכלו להרהר ולחזור לעיקר - לדברים שמעוררים בכם השראה ושייכים ללב שלכם ולא רק למסלול היום-יומי המהיר שאין לו סוף.
בעיני, לא מדובר רק במשקה אלא בטקס יומי שאני חוזר עליו ברמה השבועית כדי לבדוק אם אמשיך לפתח חלומות אמיצים ולהתהלך בעולם בכיף עם כוס קפה ביד אחת וחלום בלב השני.