לפני כמה חודשים, החלטתי לקחת פסק זמן מהשגרה ולנסות משהו חדש - ציור. אף פעם לא הייתי טוב בזה, תמיד חשבתי שאני לא יודע לצייר או שאין לי את הכישרון. אך הלב שלי דחף אותי לספר סיפור דרך צבעים, אז נרשמתי לסדנה מקומית. ביום הראשון בסדנה, התיישבתי עם המברשת והצבעים והרגשתי מעט חרדה. ראיתי את האחרים מציירים בכישרון, בעוד אני חיפשתי כל הזמן למה יש לי רגל שמאל בציור במקום דמות שלמה. עם הזמן, הבנתי שהאמנות ויצירה עוסקות בשחרור ובתהליך, ולא רק בתוצאה הסופית. באחד הערבים, הצלחנו לכתוב את הסיפור שלנו על קנבס; כל משתתף תיאר את חייו דרך האמנות שלו. החלטנו לצייר פרויקט משותף - תפילה לקווים ולאור. השבועות חלפו, וכך הפכנו לחברים טובים יותר ממה שחשבתי שאפשרי. נהיינו משפחה קטנה, חלקנו רגשות דרך הבריסטולים ומסיכות צבע שונות. למדתי שיש יופי בלהיות בלתי מושלם ובפשטות שביצירה. טיפ שלי: אל תהססו לנסות ליצור דברים שלא חשבתם עליהם! תפתחו את עצמכם לחוויות חדשות ואל תשכחו שהמסע הוא החשוב ביותר. לפעמים, העיסוק עצמו הוא תרופה לנפש - רק תנו לעצמכם את ההזדמנות לעוף בין הצבעים.
