לפני כמה שנים, כשבתי הקטנה התחילה את כיתות א', הייתי מלא בציפיות ובדאגות. החוויה הזו, להכניס ילד למוסד חינוכי ראשון, היא כמו לחצות גשר ברוח סוערת - מצד אחד חדוות גילוי ומצד שני חשש מהלא נודע. זכרתי היטב את היום הראשון שלי בבית הספר: התרגשות נמהלת בפחדים ואפילו בכמה דמעות שלא הצליחו להישאר בבטן.
כשהגענו לבית הספר שלה ביום הראשון, הרגשתי שהיא נכנסת לעולם חדש לגמרי. המורים חיכו להם בחיבוק והמוזיקה שהושמעה במערכת הגבירה את האווירה. זה היה רגע שכל כך רציתי שיהיה בו קסם נוכח - ושם באמת קרה משהו מיוחד. הבית ספר הזה לא היה רק מוסד שמלמד מתמטיקה או שפה; הוא היה מקום שבו הייתה משמעות לכל פרט ופרט.
האמת היא שהמורים שם עשו כל מאמץ כדי להפוך כל יום לחגיגה של למידה וחיבור עם חברים חדשים. זיכרון אחד שחרוט לי בזיכרון הוא כשהילדים יצאו לפינת טבע במגרש שיש לנו בגינה של המוסד ולמדו על הצמחים שסביבם. המורה ענת שישבה לידנו וסיפרה לילדים על יופי הטבע והחשיבות של לשמור עליו - זה היה שיעור חשוב הרבה יותר מעוד נוסחה במתמטיקה.
עם הזמן הבנתי שחינוך אינו מוענק רק דרך משימות וכיתה אלא מבוסס גם על ערכים ורגעים קטנים שאותם הילדים יחזיקו איתם למשך החיים. לצורך העניין, אני תמיד מזכירה לבתי לפני כנסים הורים לדבר עם המחנכת שלה אם יש לה שאלות או בעיות כלשהן - כי זה חלק מהאחריות שלנו כהורים להיות בקשר ולהבין שאנו צוות ביחד עם מערכת החינוך.
אם יש לי טיפ עבור הורים שמתמודדים בימים אלה עם חתונה בין המציאות לבין ההלחצות: תתמסרו למסע הזה! תקשיבו לילדים שלכם ותנסו להבין איך הם חווים את השינוי. הגיע הזמן לגלות מהם הדברים הקטנים שעושים להם טוב בלב וכיצד אתם יכולים לתמוך בהם בזמן שהם מגלים עולם חדש בפני עצמם.
בסופו של דבר, מוסדות החינוך אמנם מלמדים אותנו דברים רבים אך הם גם מחנכים אותנו להיות בני אדם טובים יותר - וזה בעיניי הדבר הכי חשוב מכל הלימודים והבחינות בעולם.