לאחרונה יצאתי לטרק בשמורת טבע שהחיים לקחו אותי אליה במקרה, ומוטיבציה לא קצרה. זה היה יום חמישי שטוף שמש, לאחר שבוע עמוס עם עבודה וליתופי נפש שאני זקוק להם. הטבע קורא לי תמיד, אבל הפעם החלטתי להקשיב לו.
כשהגעתי למקום, הרגשתי איך כל הדאגות נמסות. ההרים המרהיבים סביבי שידרו איזו תחושת חופש שאין שני לה. התחלתי לטפס על אחד מהשבילים הצמודים לנהר קטן שזינק בין הסלעים כמו ילד שובב. צעד אחר צעד התחזק בבית הלבן הזה של עץ ואדמה שבונה את החיבור שלי עם העולם.
בדרך פגשתי קבוצת מטיילים שנהנו מהנוף כמוני. השיחות זרמו בקלות, ופתאום מצאתי את עצמי משתף אותם בסיפור אישי שלא סיפרתי לאף אחד זמן רב - חוויות משנים קודמות שבהן גם התמודדתי עם קשיים דומים; מסע ארוך ונמשך בתהליך של גילוי עצמי.
ואז קרה משהו קסום - מתוך תוכי יצאו תובנות ישנות אבל חדשות באור שלהן: לפעמים הדרך היא המתנה עצמה ולא היעד שאנחנו חושבים שרצינו להגיע אליו. החיים הם כמו טרק: מלאים בעליות ובירידות, רגעים בהם אתה רוצה להפסיק ואז גם פריחה בלתי צפויה שמחזירה לך את האנרגיה.
אם אתם מתכננים לצאת לסיור או טיול בקרוב, אני ממליץ לקחת איתכם יומן קטן או מקלט קול כדי לתעד את המחשבות שלכם בזמן אמת. אני עשיתי זאת מדי פעם - ככה אפשר לאסוף רגעים קטנים שנשארים חרוטים בלב לאורך זמן.
וכשהגענו לנקודת הנוף המרשים בסיום המסלול - שם הוא הכוח של הטבע לקבל אותנו בחזרה ולהציע לנו נשימה חדשה באוויר - פשוט עמדנו יחד ודמינו בעיניים את החלומות שלנו הופכים למציאות מעבר להר קצה האופק.
זו הייתה חוויה שחיזקה לי מאוד הרגשה פנימית שאני בדרך הנכונה בחיים שלי והכל אפשרי כשיש רצון אמיתי לצאת למסע הזה ברגליים בוטחות ובעיניים פתוחות.