לפני כמה שנים נפל לי האסימון שלפעמים הדרך הכי ייחודית היא זו שלא מתכננים מראש. הייתי אז בחור צעיר, מלא בשאיפות ווויזיות על עולם המשפט. חשבתי שמה שנכון זה להגיש תביעה, להיות עורך דין שמנחה לקוחות ומשתף פעולה עם בתי משפט. אך החיים, כמו תמיד, הכינו לי הפתעה.
יום אחד קיבלתי טלפון ממישהו שהייתי בטוח שאין לו שום קשר לעולם המשפטי שלי. הוא היה הורה לילד שזכה במלגה והיה זקוק לעזרה בעניין קטן - מכתבי התנצלות בבית הספר. בוגרי מערכת החינוך הם לפעמים הסיפור הקשה ביותר שלנו, ואני זוכר את הלב שלי שהולך למקום הזה, כששמעתי את התסכול בקולו.
מאותו רגע השתנה הכל עבורי. הבנתי כמה יש בתחום שלנו יותר מאשר עריכת חוזים או טיפול בתיקים פליליים - יש קשר אנושי עמוק שיש לבנות עם אנשים אמיתיים שעוברים קשיים יום יומיים.
יש משהו כל כך משעשע וכמעט מביך כאשר אתה פוגש לקוח בפעם הראשונה ומגלה שהוא מצפה שתשדר ביטחון מדהים ומקצועיות בלתי מעורערת, אבל בעצם אתה גם אותו ילד בסופו של דבר - רק על ספסל אחר ועל בעיות אחרות לגמרי. דרך אותם מפגשים למדתי שעל מנת להיות איש מקצוע טוב באמת צריך להתחבר לרגש האנושי - להבין שאנשים באים אל המשרד שלך עם חלומות וחששות.
טיפ שלי לכל מי שמעוניין להיכנס לתחום הזה: תשקלו את ההיבטים הרגשיים של המקצוע שלכם לא פחות מהפן החוקי. זה יכול להפוך את העבודה להרבה יותר משמעותית וליצור חוויות שהן הרבה מעבר לדיונים בבתי משפט.
אני מאחל לעצמי ולכם למצוא בדיוק את המקום שבו אתם מרגישים שאתם יכולים להשפיע ושהדרך שבה אתם עובדים היא גם דרך שמתאימה לכם כאנשים יצירתיים וחושבים שבאים לעשות שינוי בעולם הזה!