לפני כמה חודשים, אני זוכרת שצעדתי בחששות אל בית המלאכה של המסגר. הייתה לי בעיה עם הדלת הקדמית - היא לא נסגרה כמו שצריך והתחלתי לגלות סימנים של חלודה. הסיפור הזה התפתח מהר יותר ממה שחשבתי.
כשהגעתי לשם, נרגשת ומעט ממורמרת, קיבלה אותי מסגר בשם דוד. הוא היה אדם פשוט אבל עם חיוך רחב שאף פעם לא ירד לו מהפנים. כמו כל אומן שמוקצן לגרום לדברים לעבוד שוב, גם הוא תפס את האווירה והצהיר: "אין דלת שלא אפשר לתקן!".
ישבתי שם וראיתי אותו עובד, מתעסק בפרטים הקטנים ובזמן שעבר הייתי שקועה במחשבות על כל הדלתות ששמורות בזיכרון שלי - הדלת של סבתא שלי שנפתחה באיטיות כשהיינו מגיעים לבקר בשישי. כן, זה היה רגע מעבר בין הילדות לעולם המבוגר. התמונות צפו ועכשיו בפניי נמצאת דלת חדשה שמתעקשת לא לסגור יופי.
דוד עבד בזריזות ובמקצועיות בלתי נתפסת; תוך זמן קצר הוא גמר לתקן את מה שביקשתי והפך אותה לדלת טובה יותר משהייתה אי פעם. בסיום העבודה שאלתי אותו למה זה חשוב לו לעשות זאת ואת תשובתו חיכיתי בכיליון עיניים. הוא אמר שאני לא מבינה עד כמה דלת יכולה להיות חלק מחיים של אנשים.
"זו הגישה שלך לבית", הוא אמר בקול רגוע וצנוע. "כל פעם שאת פותחת או סוגרת אותה - את למעשה עושה עוד צעד בבחירות שלך".
אותו משפט ריתק אותי והוא נשאר בראשי הרבה אחרי שהלכתי משם עם הדלת החדשה שלי בידיים לבדיקה הסופית שלה . לקח לי זמן להבין אבל הבנתי איך כל פרט קטן בבית שלנו הוא חלק ממה שאנחנו אוהבים ומה שמגדיר אותנו.
אז אם אתם צריכים טיפול בדלת או מסגרת - חפשו את היחס האישי ולא רק מחיר טוב! עברו על הדרכים שאתם פונים בהן לדברים סביבכם ושימו לב לכל פרטי החיים השוטפים שלכם; לפעמים בדיוק אותם דברים קטנים הם אלו שמשדרים משמעות עמוקה בהרבה משנדמה לנו.
ואם יש משהו נוסף ללמוד מהחוויה הזו זו האפשרות להקשיב וגם לקבוע גבולות חדשים כשצריך - אפילו כאשר מדובר בדוגמא הכי פשוטה למראה: דלת שכבר עייפה מלשרת אותנו במשך שנים רבות.
