כשחושבים על מוסדות חינוך, לרוב תופסים את התמונה של בתי ספר גדולים עם מאות תלמידים, אבל דווקא בית הספר הקטן שבו למדתי היה המקום שעיצב את מי שאני היום. גני הילדים המרווחים והכיתות הגדולות לא יכלו להציע מה שבית הספר שלי נתן - חום, תמיכה ושימת לב אישית לכל תלמיד ותלמיד.
אחד הזיכרונות החזקים שלי משם הוא המורה לאמנות שלנו, רונית. היא הייתה מסוג הנשים שמקרינות אור ואנרגיה חיובית בכל חלל שבו נכנסו. אני זוכרת עם אילו שקיות צבעוניות הגיעה כל יום ובמהלך השיעורים ידעה לגלות לנו כישרונות שלא ידענו שיש בנו. באחת הפעמים, כשלא ידעתי לצייר כמו שחשבתי שאוכל, היא פשוט אמרה לי: "זה בסדר להיות לא מושלם. העיקר זה expresion." המשפט הזה נשאר איתי עד היום.
מאוחר יותר גיליתי שהיכולת שלה לראות אותנו מעבר למ ציור או מבחן גרמה לי להבין שעלינו בתור תלמידים להיות לסיפור חיים עצמאי ולא תמיד לחכות להערכה מבחוץ.
אם יש משהו שלמדתי בביה"ס הקטן הזה, זה שחינוך אמיתי מגיע מהמקום של קשר ואוהב בין מורים לתלמידים. אנחנו לא רק לומדים מתודולוגיות ולימודים מסורתיים - אנו לומדים גם על כבוד הדדי, עזרה וקהילתיות.
אז אם אתם הורים או אנשי מקצוע בתחום החינוך שואלים את עצמכם איך לשפר את האווירה במוסד שלכם - תתחילו מהקטן! הקדישו זמן לשיחות עם התלמידים, הכניסו פעילויות שמאפשרות יצירתיות וגילוי עצמי ואתם תראו שינוי מורגש מהר מאוד.
בחינוך אין קיצורי דרך - זה פרויקט ארוך טווח מלא באהבה והשקעה רבה מכל הצדדים. אל תשכחו שגם בעידן הדיגיטלי שלנו חשוב לשמור על זכויות האדם והיחסים האנושייים כי הם הבסיס לכל הצלחה אמיתית בחיינו.
