היה זה יום חמישי בצהריים. השמש זרחה, והתחלנו את סוף השבוע עם תוכניות גדולות - טיול לים וארוחה משפחתית מפנקת. לא ידעתי שזו תהיה אחת מהיציאות היותר מאתגרות שלנו.
בדרך, פתאום הרגשתי חבטה קטנה באוטו, ולאחר מכן עישנתי כמה רעשים מוזרים מהמנוע. הבנתי שמשהו לא בסדר. עצרתי בצד הדרך, ופה נכנס סרט האימה - הגלגל התפנצ'ר! הייתי באמצע שום מקום עם ילדים ברכב ואישה שסומכת עליי שהכל יהיה בסדר.
השיחה שלי עם העסק המזמין שירות החילוץ הייתה מלאה בחששות ובקצת דאגה - "כבר באים", הם אמרו לי, אבל אני זוכר שבאותם רגעים הרגשתי כל כך חסר אונים. כמו מתמודד שמסיים משחק בקליעה לסל ומגלה שאין לו כדור יותר לשחק איתו.
לאחר זמן קצר הגיע הגרס הראשון של חילוץ גרר שלנו: אדם נמוך קומה ישר ונעים הליכות בשם מייקי. הוא ירד מהרכב שלו בעוז לבית הקברות המושלם הזה שבו עמדנו - כביש ילדותי מלא בעשבים ובאבנים - וליווה אותנו בשיחות קלילות במשך כל תהליך החלפת הטייר והצמיג.
מה שנראה לי אז כאסון קטן הפך למשהו הרבה יותר מרגש; העזרה של מייקי הזכירה לי כמה חשוב לעזור אחד לשני במצבי לחץ וכיצד יכולות להיווצר חיבורים בלתי צפויים בזמן הכי פחות מצופה.
טיפ שאני רוצה לחלוק: אל תחכו לרגע האחרון כדי להתקשר לעזרה אם אתם משוגעים מלחץ או פחד - ככל שתשוחחו עם אנשי מקצוע מוקדם יותר, כך הסיכוי לצאת מכל מצב בזמן קצר עולה משמעותית.
אני משוכנע שהטיול שלנו היה מתמשך והחוויות היו אדירות גם בלי המהמורות בדרך, אבל בסופו של דבר זו הייתה עוד סיבה להבין שיש אנשים טובים בעולם הזה מוכנים להיות לידך ולהחזיק לך את היד כשצריך באמת!