לא מזמן הייתי במוזיאון, תועה בין הקירות של יצירות מופלאות. נדמה לי שהייתי שם פיזית, אבל הנפש שלי הייתה באיזה מקום אחר - כזה שאני לא מסכים לבקר בו יותר מדי. זה היה יום אפור וכבד, והתחלתי לחוש את מה שכולנו חווים לפעמים: תחושת אובדן או ניתוק.
ואז בדיוק עברתי ליד ציור גדול ורב-גווני. כל צבע סמל של רגש - אדום זועק על כאב, כחול מרגיע כמו שמיים בהירים אחרי סערה. עמדתי מולו דקות ארוכות והרגשתי איך הלב שלי מתחבר שוב לתחושות ששכחתי. בעבודה הזאת מצאתי מראה לעצמי; הבנתי שלא משנה כמה חשוך הדרך יכול להיות, תמיד יש תקווה ויופי גם ברגעים הפחות מושלמים.
אז החלטתי לשבת בפינה השקטה של המוזיאון ולצייר משהו בעצמי. לקחתי מחברת ריקה ועיפרון פשוט ומבלי לחשוב יותר מדי - התחיל לצאת ממני קו כאן וקו שם. פתאום הרגשתי חופשי ושמח כמו ילדה קטנה עם צבעים בידיה. כשסיימתי את הציור שלי, לא רק שניתן היה לראות את התמונות שעל הדף; יכלת להרגיש את כל התהליכים שעברו בי בדרך.
טיפ קטן שאני רוצה לחלוק: אם אתם מרגישים חסומים או מאוכזבים ממשהו בחיים שלכם - קחו רגע ונחשפו ליצירה כלשהי: ציור, מוזיקה או ספר טוב שאוהבים. תנו לזה לדבר אליכם ותנסו גם ליצור משהו לבד - אפילו אם זה לא ייראה "מוצלח" בעיניכם.
אני חוזרת הביתה מהיום הזה עם חיוך ואנרגיות חדשות, מלאת השראה לעשות עוד ועוד אמנות בימי חיי ולהשתמש בכל כלי שיש לי כדי לחקור את העולם ואת עצמי דרכם. כי בסופו של דבר, היצירה היא הכלי שלנו להתחבר מחדש ולעבור תהליכים נשמתיים עמוקים.
אם ירדתם על המסלול בשעת ערב מוקדמת ופגשתם אותי ברחוב עם מכחולים בידיים וצבעים על הסנטר - דעوا שזה אני עטופה באמנות ובתחושה שזה הזמן שלי לשחרר מעט מהרעש החיצוני ולהכניס פנימה קצת אור חדש.