לפני כמה חודשים, יצא לי להתנסות בפרויקט שממלא את הלב במשהו שלא ניתן להסביר במילים. חבר טוב שלי הביא אליו מפעל חיים - מכונית סוסיתא ישנה שהייתה שוכבת שנים רבות בסדנה מחוץ לביתו. כשהוא הזמין אותי לעזור לו לשפץ אותה, לא יכולתי לסרב.
כשהגעתי למקום, נדהמתי מהמראה של המכונית הזו. כל פינה בה צזרה זכרונות עבר; צבע מתקלף שהעיד על הילדות שבהן היא חנתה בחנייה של השכונה, ואפילו ריח עץ אלון ששמר את הסיפור שלה בתוכו. התיישבתי לצידה ולפתע הרגשתי כאילו אני נכנס לתוך סרט משנות ה-70.
במהלך העבודה גיליתי שרוב התיקונים דורשים הרבה יותר מעבודת ידיים טובות - צריך לנשום לתוך המכונה הזו ולהרגיש אותה. זה כמו לגלות סודות נשכחים על אישה בוגרת שהיה לה חיים מלאים בין המנועים והקורות השחוקות. אחת ההצלחות הגדולות הייתה פרויקט תיקון המנוע; כשסוף סוף הצלחנו להניע אותו אחרי שעות אינספור, אני זוכר את החיוך המטורף שלנו ואת הדרך בה שמענו אותו עובד בפעם הראשונה... היה רגע שבו פשוט הסתכלנו אחד על השני ופשוט ידענו שזה משהו מיוחד.
אם אתם מתכננים לקחת חלק בפרויקטים כאלה, כדאי לדעת שבתהליך הזה יהיו גם נפילות וגם רגעים של תסכול אינסופי. אבל בסופו של דבר - כשאתם משיבים לחיים כלי רכב כזה אשר אי פעם היה חי ופועם - אתם לא רק מתקנים מכונית: אתם יוצרים מחדש קשר עם העבר ואמונה בעצמכם.
טיפ שלי לכל מי שמתעניין בתחום? תעשו שיעורי בית! חקרו היטב על המודל שאתם רוצים לשפץ וצברו ידע לפני שקופצים למים העמוקים. ובמידה ונתקלים בקושי? אל תהססו לבקש עזרה ממומחים או דרך קבוצות בפייסבוק - תמיד יהיה מישהו שישמח לחלוק מהידע שלו.
אז אם יש לכם גישה לסדנאות או לכלי עבודה בסיסיים - קחו את הצעד הראשון, ותראו איך פלאי הכימיה שבין אנשים ומכוניות יכולים ליצור דברים מדהימים והתנסות בלתי נשכחת!