אני זוכר את היום הראשון שלי כעוזר בנאי. זה היה לפני כמה שנים, כשהייתי רק בתחילת דרכי בעולם העבודה. לא ידעתי מה מחכה לי ולא היה לי מושג איך הבנייה יכולה לשנות לי את החיים.
הגעתי לאתר בנייה קטן בשכונה מוכרת, עם אריחים צבעוניים וחומרים שמדיפים ריחות של עץ טרי ועצמה מרגשת. השמש זרחה מעל הראש שלי ואני הלכתי אחרי הבנאי שהיה במעמדו יום חמישי בשבוע אחרון להתחיל במלאכת חייו - לבנות בית עבור משפחה חדשה.
ימים שלמים עברו כשעבדנו יחד, מתקנים פינות וגומחות שהיינו עדים למעבר בין מאגר החול והאבן לעבודה המרגשת על הקירות והגגות. אני זוכר כיצד התלהבתי מכל ביצוע שלנו; כל טיוח שהשלמנו הוסיף עוד לגובה הבית המתחזק באיטיות בעבודת יד מסורה.
אבל לא רק העבודה עצמה גרמה לי להתרגש אלא גם האנשים שפגשתי שם. אחד מבני הנוער שעבדנו יחד סיפר על התחביבים שלו בסוף היום - שהוא אוהב לצייר, ואיפה הוא מדמיין את עצמו בעוד חמש שנים. הפשטות הזו יצרה תחושת שייכות חזקה בין כולם באתר; אנשים שמגיעים ממקומות שונים ואחידים בעשייה שלהם.
אם יש משהו שאני רוצה לחלוק מהחוויה הזאת זה שסבלנות היא מפתח חשוב בחיים ובכלל בעבודת הבנאים. דברים לא קורים ביום אחד וכמו שבונים קיר, כך גם בונים חיים - אבן אחר אבן ובעבודה קשה מתפתחים וגדלים.
אז טיפ קטן לסיום: אם אתם רוצים לחוות את העוצמה שנמצאת בבנייה וביצירת מרחבים חדשים, אל תהססו לקחת חלק בכך! אולי תגלו מקום חדש בליבכם שלא הכרתם קודם לכן ואת כוחות יצירה שאתם בכלל לא מודעים להם עד שתתחילו לעבוד בזה בידיים שלכם.