לא מזמן ישבתי עם חברים לארוחת ערב ונגמר הדיון בעבודה, בילויים וההתחייבויות היומיומיות שלנו. ככה זה כשאנחנו עמוסים בכל כך הרבה דברים - קשה לעצור ולבקש רגע לעצמנו. מישהו העלה את הנושא של ראיה, והוא מספר איך הוא התחיל להשתמש במשקפיים לאחר שנים בלי - הוא פשוט לא הבין כמה שהוא סובל עד שלא התמודד עם המצב שלו.
זה הזכיר לי שכשהייתי teenager, לקחתי את עיניי כמובן מאליו. הייתי שוחה בבריכה, רואה סרטים בקולנוע ולא מרגיש שום דבר מיוחד. רק כשנתתי לשמש ללטף אותי באותו יום קיץ בחוף הים, שמתי לב שאין לי מושג מה רואים אחרים. פתאום הכול נראה מעורפל; ניסיתי להתקרב לטופס הזה עם השמות של החופים ולא הצלחתי לקרוא כלום. אז הלכתי לבדוק את העיניים שלי, וגיליתי שאני צריך משקפי ראייה.
אני זוכר שהרגשתי קצת עצוב בהתחלה - כאילו אני מפסיד משהו שהיה שלי לפני כן. אבל האמת היא שהייתי בשוק מהעולם החדש שהתגלל בפניי ברגע ששמתי את המשקפיים! הצבעים הפכו להיות חדים וברורים יותר, כל פרט בפריחה של הפרחים נראה כמו ציור שנעשה ביד אוהבת.
מהחוויה הזו למדתי דבר חשוב: לפעמים אנחנו מתעלמים מהדברים הקטנים שנראים לנו מובנים מאליהם עד שאנחנו נתקלים בהם שוב בזווית חדשה ופתאום מבינים כמה הם חשובים ומרכיבים אותנו.
אז טיפ קטן ממני - אם אתם מרגישים שמשהו לא ברור לכם או נראה מעומעם מדי בעולם שלכם (ולא חשוב אם מדובר בראיה פיזית או במשהו רגשי), אל תחכו יותר מדי זמן לפנות לעזרה או לבדוק את מצבכם. החיים יכולים להפתיע אותנו בכמה צבעוניים ונפלאים הם יכולים להיות כשהכול חד וברור!