היום אגיד לכם על משהו שקרוב מאוד ללבי - מוסדות החינוך שבנו את מי שאנחנו. לפני שנים רבות, כשפשוט הייתי ילדה קטנה ביישוב קטן, נכנסתי בפעם הראשונה לבית הספר. הזכרון הזה כל כך חי ומעורר רגשות. רעדתי מהתרגשות ומבושה כאחד. זה היה מקום חדש, מלא במסתורין ובאתגרים.
יש לי חברה טובה, מיה, שהייתה אוחזת בידי בכל יום ראשון בבוקר ומשכה אותי לעבר שערי בית הספר. לא הבנתי אז כמה כוח יש לחברות כאלה - נתינה של אמון ותמיכה שיכולה להפוך מקום זר לבית שני. גם היום אני נושאת איתי את התמונות האלו של אלפי ילדים קופצים במסדרון ואנשי צוות שמחייכים ורואים אותנו מעבר להצללות העייפות והלחץ.
לאחרונה נפגשתי עם אחת מהמורות שלי בכנס מחזורי בבית הספר היסודי שלנו. היא דיברה על השינוי העצום שעבר מערכת החינוך בשנים האחרונות - ההתקדמות בטכנולוגיה והאילוצים החדשים שנכפו עלינו בזמן הקורונה. זה הזכיר לי שתמיד היו אתגרים בחינוך, אבל אם יש דבר אחד שאני באמת מאמינה בו הוא הכוח של המורים לשנות חיים.
טיפ קטן ממני: אם אתם מרגישים שיש עיכובים או קשיים במשהו בחינוך של ילדיכם או שלכם עצמכם, אל תהססו לפנות למורים ולרשויות החינוך המקומיות! חשוב לדבר ולקחת יוזמה כי הסביבה שבה אנו גודלים משפיעה בצורה עמוקה על מי שנהיה בעתיד.
אני זוכרת איך מורה שלי הציגה להם סדנא מיוחדת שבו גיליתי את האהבה לכתיבה ולספרות; אותם רגעים פשוט נחשבו לאוצרות שלא אשכח לנצח וגם פתחו בפניי אין סוף דלתות בהמשך הדרך.
אז כשאתם חושבים על מוסדות חינוך ופועלים לחורי הכיתות שלהם - תזכרו שיש בהם קסם גדול ובעיקר חברויות שעלולות להביא לשינויים מדהימים בחיינו ובחיי הילדים שלנו.
