יש רגעים שבהם אנחנו מבינים עד כמה העבודה של בנאי היא לא רק חומר ואבן, אלא סיפור חיים. לפני כמה חודשים הייתי בפרוייקט שיפוץ בבית של סבתא שלי בצפון. זה היה אחד מהנכסים האמיתיים שלה, המקום שבו גדלתי וראיתי כל כך הרבה אהבה וחום.
במהלך השיפוץ, פגשתי את עופר - הבנאי שהגיע עם החיוך הרחב והמאור פנים שלו. הוא לא רק ידע לעבוד עם כלי עבודה כמו אף אחד אחר; הוא גם היה מספר סיפורים מחונן. כשעבדנו יחד, הוא חלק איתי זיכרונות מאבא שלו שהיה גם בנאי. הוא דיבר על איך הם בנו ביחד קירות ובסופו של דבר בית שמלא בחוויות.
מעבר לדברים המעשיים שהוא עשה בבנייה עצמה, עופר העביר לי תובנה שלא תשכח: "כל אבן שאני שם כאן בסבלנות ועם מחשבה יוצרת משהו מעבר לקירות. אני יוצר חוויות ולעיתים אפילו משפחות." לדעתי זו לא סתם אומנות - זו תרבות שנצברת ומועברת מדור לדור.
לקראת סוף השיפוץ חשבתי על מה שעופר אמר ועל עצמי כאדם במקצועות שונים בחיי. כולנו משאירים כתם קטן שלנו בכל דבר שאנחנו עושים - בין אם זה בעבודה או במערכות יחסים אישיות. אז בעבודה שלך, תשקול איזה 'בית' אתה בונה ואילו ערכים אתה רוצה להנחיל לאחרים סביבך.
אני ממליץ לכל מי שמתעסק בבנייה או רוצה להתחברה לעשייה מעין זאת לקחת לעצמו רגעים לחשוב לא רק על התוצאה הסופית אלא גם על כל ליטוש וכל אבנית ששמים בכדי לבנות משהו יפה ומשמעותי יותר ממה שבתחילה אולי נראה שטחי.
אז בפעם הבאה שאתם רואים אתר בנייה או שיפוץ, הקפידו לזכור שיש שם אנשים כמו עופר שאוהבים לתת מהלב והניסיון שלהם ולעצב מחדש את העולם שלנו בפינות קטנות אך משמעותיות מאוד.