אני זוכר את הרגע שבו נגעתי לראשונה בכלי הנגרות. זה היה לפני כמה שנים, בחופשה קצרה בשפלה. הגעתי למקום קטן שמצחיק אותי לחשוב עליו עד היום - סדנה שהוקמה באורוות ישנות של פרות. בכניסה קיבלה אותנו ריח מלא בניחותא של עץ מלוטש והשקפת ציפורים מעל העצים.
בסדנה, המדריך היה איש מבוגר עם הרבה חוכמת חיים בעיניים. הוא הסביר לנו שבעבודה עם עץ יש משהו מאחד: כל כלי עבודה הוא כמו בילוי עם חבר ישן, וכל שרטוט או חיתוך הם כמו לחיות רגע מהחיים שלנו מחדש. במהלך השיעור עשיתי כיסאות פשוטים מעץ אורן, והיו כמה רגעים שבהם התהליך לא הלך חלק. ניסיתי לחבר חלק ולא הצליח לי; ואז ראיתי את הידיים שלי מתוסכלות ותוהות עד כמה אני צריך להתאמץ כדי להצליח.
המדריך עצר ואמר משפט שאני לעולם לא אשכח: "כשאתה עובד עם עץ, אתה חייב לזכור - גם אם החיתוך לא מושלם, זו יופי הכישלון." באותו הרגע הבנתי שאין דבר כזה “מושלם” בנגרות; מדובר בלמידה על הדרך ובעבודה קשה עד שתגיע לתוצאה שאתה אוהב.
מאז אותו יום אני משתדל לשלב נגרות בחיי היומיום שלי. בין אם מדובר במוצרים קטנים לבית או בפרויקטים גדולים יותר בכוונה טובה - לבחור בעצמי מה ליצור נותן לי תחושת חופש ושייכות שלא מצאתי בהרבה מקומות אחרים.
אם אתם שוקלים להתחיל לנגרים בעצמכם, הייתי ממליץ לכם להתחיל בקצת זמן פנוי ומעט סבלנות. חשוב להבין שהתסכול הוא חלק אינטגרלי מהתהליך ואת ההצלחה תמצאו בהחלט בדרך. ואל תשכחו - כל חתיכת עץ מכילה בתוכה סיפור ויש רק צורך למצוא אילו דברים הם רוצים להיות!
בהצלחה!
