בימים האחרונים אני מתמודדת עם סוגיה שקשורה לבית הספר של הילדה שלי, שהיא בכיתה ג'. המחנכת שלה מאוד קפדנית ודרישותיה גבוהות. אני בהחלט מבינה את הרצון שלה שהילדים יצליחו, אך אני חוששת שהלחץ שהיא מפעילה לא תמיד תורם להם.
הילדה שלי לפעמים חוזרת הביתה בוכה כי היא מרגישה שהיא לא עומדת בציפיות, וזה פשוט קשה לי לראות. במיוחד כשהיא רואה את החברים שלה מצליחים, זה רק מוסיף לחרדה שלה. ניסיתי לפנות למחנכת ולדבר על הסיטואציה, והיא טוענת שזה חלק מתהליך הלמידה ושבסופו של דבר הילדה תצליח להתמודד עם האתגרים.
אני לא בטוחה שזה הפתרון הנכון. אני לא רוצה שהילדה שלי תגדל עם תחושת כישלון או חוסר ערך. האם אני מגזימה? אולי זה מצב שעובר עם הזמן? או שעדיף לי להילחם על שינוי? אני יודעת שאין תשובות חד משמעיות בסוגיות אלה, אבל הרגשתי צורך לשתף. מה הייתן עושות במצב דומה?