מסתכל על כל הציוד למי יש את הכוח להתעסק עם זה כל הזמן?

לילה, עייף, יושב מול השולחן עם כל הפלטות, מעגלים, חוטים. הרגש הזה של עייפות מתערבב עם התסכול. ניסיתי לחבר את הבקרים, אבל כל פעם משהו לא עובד. אני מתחיל לתהות אם יש לי את כל הידע הנדרש או שאני פשוט מתעקש על רעיונות שמעבר למה שאני יכול להבין.

אני מסתכל על כל הציוד למי יש את הכוח להתעסק עם זה כל הזמן? למה זה כל כך קשה? לפעמים אני חושב שאולי אני לא צריך את כל הדרמות האלו עם המעגלים. רק רוצה משהו פשוט שיפעל כמו שצריך. מצד שני, אני יודע שברגע שזה יתחבר, יהיה בזה הרבה יותר ממה שנראה. מין סיפוק פנימי כזה.

אז מה אני עושה? ממשיך להילחם עם זה, להסתבך עוד יותר, או מתייאש ומביט על הכל מהצד?