27/02/2026 05:00
אחרי יום ארוך, כשאני יושבת לבד עם הצבעים והבד, אני מתלבטת אם אני באמת יוצרת משהו מתוך תשוקה, או פשוט מנסה לברוח מהמציאות. לפעמים אני מרגישה שהאומנות שלי היא פשוט אמצעי לברוח מהמחשבות המעיקות, אבל אז יש רגעים שבהם אני מצליחה ללכוד משהו אמיתי, משהו שמרגיש כאילו יצא מעמקי הלב שלי. האם זה יכול להיות גם וגם? האם אני יכולה לחבק את העצב והיופי בו זמנית? הלילה, אני רק רוצה להרגיש את הצבעים זורמים מהאצבעות שלי, בלי לחפש הסברים.