האם אמיצה מספיק?

יש משהו במפגשים עם הפיזיותרפיסטית שלי שמחזיר אותי לילדות. כל הפוקוס על הגוף, על הנשימה, על מה שאני מרגישה כשאני זזה. לפעמים אני תוהה אם כל זה באמת עוזר לי, או שזו סתם שגרת חיים שהשתרשה. כשאני מתעמקת בזה, אני מבינה שזה לא רק הפיזי. זה גם מנטלי. כל טיפול זה כמו חקירה מחדש של איך אני מתמודדת עם הכאב והאתגרים שאני חווה. האם אני אמיצה מספיק? האם אני נותנת לעצמי את המקום והזמן להחלים? הלילה, כשאני עייפה, אני חושבת אם כדאי להמשיך עם זה או לחפש משהו אחר. זה לגמרי מסע, וכל מפגש מביא איתו אתגרים חדשים.