יושבת עכשיו בלילה, מותשת אחרי יום ארוך, וחושבת על כל הספריות?

אני יושבת עכשיו בלילה, מותשת אחרי יום ארוך, וחושבת על כל הספריות שהייתי יכולה לבקר בהן. יש משהו מיוחד בשקט של ספרייה, התחושה שהזמן עוצר מלכת בין מדפי הספרים. אני מתה על הרגעים האלו, כשאני פשוט שוקעת בסיפור, שוכחת מכל מה שקורה מסביב.

מצד אחד, אני יודעת שיש לי כל כך הרבה ספרים בבית, אבל כשאני נכנסת לספרייה, זה מרגיש אחרת. יש את הריח של הדפים, את ההרגשה שאני יכולה לגלות משהו חדש בכל פינה. לפעמים אני מתלבטת אם ללכת לספרייה הקרובה או לנסות אחת חדשה רחוקה יותר. כאילו אני מחפשת הרפתקה, אבל גם נוח לי עם המוכר.

מעניין אותי אם גם אחרות מרגישות ככה, או שזה רק אני שמחכה להרגיש את הקסם של ספרים בין הקירות.