אז שואלת את עצמי, האם זה הזמן שלי לנסות את זה?

יש לי מחשבה שמסתובבת לי בראש בשעות האלו של הלילה, כשאני עייפה ומרגישה את כל הכובד של היום. אני תוהה אם כל אחת מאיתנו זקוקה למישהו שיבין, לשמוע את הקשיים שלה, ולהיות שם עבורה. זה מרגיש לפעמים שאנחנו נושאות את כל העול לבד, אבל אולי באמת יש כוח במפגש עם מטפל או מטפלת.

אני מסתכלת על הסביבה שלי ורואה נשים שמסתירות את הכאב שלהן, חושבות שהן צריכות להתמודד לבד. אבל אולי זה בסדר לבקש עזרה, לא לחשוב שאנחנו חלשות אם נפתח את הלב שלנו למישהו. יכול להיות שזה אפילו פתח לעוצמה חדשה, מקום שבו אפשר לבטא את כל מה שמציק, בלי פחד מתגובה רעה.

אז אני שואלת את עצמי, האם זה הזמן שלי לנסות את זה? להפסיק להרגיש שאני חייבת להחזיק הכל לבד? האם זה יגרום לי להרגיש יותר חופשיה, יותר אני? השאלות האלו לא נותנות לי מנוח, ואני תוהה לאן זה יוביל אותי.