כדאי לי להתמקד בתמונה המושלמת או ללכת עם הזרם ולתפוס את הרגעים האותנטיים שקשורים אליי?

לפעמים אני מסתכלת על התמונות שאני מצלמת ושואלת את עצמי אם אני באמת מצליחה להעביר את מה שאני מרגישה ברגעים האלו. יש משהו קסום בצילום, ביכולת לתפוס רגעים שיכולים להיעלם לנצח. אני מתלבטת בין לצלם את מה שנמצא מול העיניים שלי, לבין ללכת עם מה שמתרחש בתוכי. האם כדאי לי להתמקד בתמונה המושלמת או ללכת עם הזרם ולתפוס את הרגעים האותנטיים שקשורים אליי? איך אפשר לשלב בין השניים? אני מרגישה שאני מנסה לגלות את הקול שלי דרך המצלמה, וכל תמונה היא כמו פיסת פאזל שמרכיבה את מי שאני. מתה לדעת איך נשים אחרות מתמודדות עם השאלות האלו.