האם זה שווה את המאמץ?

אני שואלת את עצמי אם מטפלים באמת יכולים להבין את מה שעובר עליי. יש לי תחושת חוסר ודאות לגבי האם אני צריכה ללכת לפגישה נוספת או אולי לנסות משהו אחר. לפעמים אני חושבת שאולי זה פשוט אני, שלא מצליחה להתבטא כמו שצריך או שאולי הנושא לא חשוב מספיק. מצד שני, כשאני חושבת על השיחות שהיו לי, אני רואה איך הן עזרו לי להבין את עצמי יותר, להרגיש פחות לבד. האם זה שווה את המאמץ? האם אני מוכנה לנסות לשתף את הכל, גם אם זה קשה? מתלבטת אם לדבר על הדברים הכואבים או לנסות להתרכז בדברים החיוביים. קשה למצוא את האיזון.