האם להמשיך או לשנות כיוון?

אני מוצאת את עצמי מתעמקת בשאלה אם המטפלים באמת מצליחים לתפוס את מה שאני חווה. יש לי הרגשה מעורבת לגבי הצורך בפגישה נוספת, או אולי לשקול גישה שונה. לפעמים אני תוהה אם הבעיה היא בי, שאני לא מצליחה לבטא את עצמי או שזה פשוט לא מספיק חשוב. עם זאת, כשאני נזכרת בשיחות הקודמות, אני מבחינה איך הן תרמו להבנת עצמי והפחיתו את תחושת הבדידות. האם זה באמת שווה את המאמץ? האם אני מוכנה להיפתח ולהתמודד עם הדברים הכואבים, גם אם זה לא קל? אני מתלבטת אם להתמקד בכאב או לבקש למצוא את האור שבכל מצב. חיפוש האיזון הזה לא פשוט.