כי האמת היא שכולנו עוברות דברים, לא?

חושבת על זה שאני תמיד רואה מנעולנים בגדים של עבודה, עם כלים ועם עיניים עייפות, אבל איכשהו תמיד מצליחים לפתור את הבעיות הכי מסובכות. זה מתסכל אותי לפעמים, כי אני גם רוצה להיות כזאת - מישהי שיכולה לפתור בעיות בשנייה, בלי להילחץ. אבל מצד שני, אני חושבת שאולי זה לא רק על לפתור בעיות, אלא גם על להבין את הקושי של אחרות. יש משהו יפה במי שמסוגלת לעזור באמת, לא רק לפתוח דלתות פיזיות, אלא גם דלתות רגשיות.

אני תוהה אם אני יכולה למצוא את הדרכים שלי להיות כזאת, לעזור ולתמוך, גם כשאני עייפה. כי האמת היא שכולנו עוברות דברים, לא? ובסוף, זה לא רק על המנעולים, אלא על החיבור הזה שנוצר כשמישהי עוזרת לאחרת.