למה זה חייב להיות כל כך מסובך?

לא יודעת אם גם אחרות חוות את זה, אבל יש לי תחושה שמדי פעם אני יוצאת מהמרפאה עם חיוך מושלם, אבל אחרי יום-יומיים אני מתחילה לפקפק. למה זה חייב להיות כל כך מסובך? כמה שיניים יש בעולם הזה ומה בדיוק אני עושה עם שלי? כאילו, יש לי את השיניים שלי כבר שנים, אבל כל טיפול, כל ביקור אצל הרופא, רק גורם לי לחשוב על כל מה שיכול להשתבש.

אני מסתכלת על אנשים עם חיוכים מושלמים ומתחילה לחשוב אם זה בכלל שווה את הכאב, את ההשקעה, את כל הריצות. אז אני שואלת את עצמי אם אני באמת עושה את מה שטוב לי, או רק מנסה להתאים את עצמי לסטנדרטים שהחברה מכתיבה. יש משהו מאוד אישי בשיניים שלנו, וכל אחת בטח מרגישה את זה בצורה שונה.

אני תוהה אם בכלל יש מקום להרגיש שלמה עם השיניים שלי כמו שהן, או שאני פשוט מכתיבה על עצמי עוד ציפיות ואכזבות. אפשר לספר לעצמי שהשיניים הן רק חלק מהפאזל, אבל כשאני נתקעת מול המראה, זה בדיוק מה שיכול לשנות את כל היום שלי.