כל ערב כזה, אחרי יום ארוך, מוצא את עצמי חושב על כל ההובלות שעשיתי?

כל ערב כזה, אחרי יום ארוך, אני מוצא את עצמי חושב על כל ההובלות שעשיתי בחיים. לא רק את הפיזיות ארגזים, רהיטים, דירה לדירה. אלא גם את ההובלות המנטליות. כל פעם שעזבתי מקום, השארתי משהו מאחור.

מוזר לחשוב על זה, אבל יש משהו מאוד אישי בלארוז את כל מה שאתה מחזיק, ולעשות את הצעד הזה. אני זוכר את הפעם הראשונה שעשיתי הובלה לבד. הייתי מתוח, כמו ילד שעומד מול משימה שהוא לא בטוח אם יצליח בה. עם הזמן הבנתי שזה לא רק מעבר פיזי, אלא גם מעבר נפשי.

כל הובלה דורשת ממך לשחרר, לעזוב את מה שהיה, ולעשות מקום לחדש. לפעמים אני תוהה אם כל הובלה כזו מקרבת אותי למקום שאני רוצה להיות בו, או שהן סתם לוקחות אותי ממקום למקום. אולי זה לא משנה, כי בכל פעם אני גם לוקח איתי חלק מהעבר.