ואז שואל את עצמי - מה קורה כשמכולת סוגרת את הדלתות?

בשעות האלה, כשכל העולם שקט ואני יושב מול המחשב, אני חושב על חנויות מכולת. זה תמיד היה לי קצת מוזר איך כל כך הרבה חנויות קטנות כאלו מצליחות להחזיק מעמד, כל אחת עם האופי והסגנון שלה. יש את המכולת של יוסי עם הפירות הטריים והירקות, ובצד השני של הרחוב יש את המכולת של מרים שמוכרת מתוקים שילדים מתים עליהם.

אני מתלבט אם זה באמת שווה. כל מכולת מייצגת לא רק מוצרי מזון, אלא גם אנשים, סיפורים, חוויות. ואז אני שואל את עצמי - מה קורה כשמכולת סוגרת את הדלתות? לא רק שמפסידים מקום לקנות בו, אלא גם מפסידים את הקהילה, את השיחה הקטנה עם בעל המכולת כשאני קונה חלב. זה משפיע על כולנו, ואני תוהה אם אנשים בכלל מבינים את זה או שזה מתפספס מהם.

אז אני מתכוון להמשיך לתמוך במקומות הקטנים האלה, גם אם זה לפעמים אומר לשלם קצת יותר. כי בסופו של דבר, מה זה כמה אגורות כשמדובר בקהילה?