מדי פעם אני תוהה על ההשפעה של טכנולוגיה על החיים שלנו. במיוחד כשמדובר באלקטרוניקה כמה היא שינתה את הדרך שבה אנחנו מתקשרים, מייצרים ואפילו חושבים. מצד אחד, יש בזה יתרונות אדירים. כל מה שצריך זה את הטלפון הנייד כדי להתחבר לעולם, לבדוק חדשות, או לדבר עם חברים מעבר לים. מצד שני, יש גם את התחושה שברגעים מסוימים אנחנו מתנתקים מהמציאות.
למשל, כשאני רואה אנשים יושבים יחד, כל אחד מהם עם המכשיר שלו ומתרכזים במסך במקום בשיחה, אני נשאל אם זה באמת מה שאנחנו רוצים? האם אנחנו מפספסים משהו חשוב? זה כאילו יש לנו את כל הידע שבעולם בכף היד, אבל לפעמים חסר לנו את הידע הבסיסי של איך לתקשר אחד עם השני.
באותה נשימה, אני גם מתלהב מהמכשירים החדשים שיוצאים כל הזמן. איך הם מקנים לנו יכולות שלא היו קיימות לפני כמה שנים. זה פשוט מדהים. אז איך מאזנים בין השניים? איך ממשיכים להתפתח טכנולוגית מבלי לאבד את הקשר האנושי? זה לא קל, אבל זו התלבטות שמעסיקה אותי הרבה לאחרונה.
ואז על