אבל איך אפשר לא להרגיש את כל הדיבורים על תאונות, על מהירות, על לקחת אחריות?

לא יודע אם רק אני חושב על זה, אבל כשאני חושב על לימוד נהיגה, זה קצת כמו לעבור תהליך של התבגרות. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמתי רגל על גז, הלב שלי רקד בטירוף. מצד אחד, יש את הרצון לחופש - לקפוץ על האוטו ולצאת לשוטט בשעות הלילה, כמו בסרטים. מצד שני, כל הלחץ הזה לעמוד בכל הסטנדרטים, להרגיש את העיניים של המורים והעוברים ושבים.

יש כאלה שאומרים לי שזה יהיה בסדר, שאני פשוט צריך להרגיש את זה. אבל איך אפשר לא להרגיש את כל הדיבורים על תאונות, על מהירות, על לקחת אחריות? אני לא רוצה להיכנס לאוטו ולא לדעת מה לעשות. בא לי להשתחרר, אבל כל ההתעסקות הזו מדירה שינה מעיניי. זה כמו לחכות לרגע שיתפוס אותי פתאום, כשאני אצטרך להחליט אם להסיע חבר או לנסוע לבד לטיול. מי יודע, אולי זה כל מה שאני צריך - חוויות שיעשו לי סדר בראש.